|
בפמוט נשרף לאיטו הפתיל
ממיס שעווה של דקות
והיא מחכה לצעדיי אישה
בעיניה דוק של דמעות
השעות נמסות אל להט להבה
והיא עטוית תקוות
וכאב צורב של שלהי אהבה
מותיר בפניה עקבות
הוא נכנס. צעדיו כבדים כליבה
עיניו כבויות מניצוץ
שפתיו ככווית קור על לחיה
והשקט כאבן יחצוץ
היא קוראה את הסוף במבט האטום
והוא אוסף חפציו
ולאור נר צופה בגבו מתרחק
החושך נותר אחריו
בפמוט גווע להטו של פתיל
לרגליו שרידי שעווה
האוויר האפל מלא בריחות
של גווית אהבה אבודה |
|
|
אם רק היה לי
נבוט / הייתי
יכול בקלות /
להלום בראשכם
בני אדם / עד
שיצא שפריץ של
דם / ואז עם
חיוך על פני /
הייתי כותב
בשעות הפנאי /
סיפורים ושירים
לבמה / למה מה?
צרצר - עייף. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.