[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חיים ברטוב
/
פרוק החילזון


פרק א:

כל החברה בגינה ידעו, לאן שפרוק לא יגיע הוא יסתדר. בהתחלה הם
חשבו שזה הטבע שלהם, של החלזונות, אבל אחרי שהם פגשו בגינה עוד
כל מיני חלזונות, שהגיעו לבקר בהזדמנות בגינה, הם הבינו שזה לא
בגלל שהוא חילזון, שהוא פשוט מיוחד, שהוא חילזון מיוחד.
היה יום אחד שכל החרקים בגינה וכל שאר הזוחלים התחבאו, בדיעבד
הסתבר, שעלו עשרות בני אדם על הדשא ומחצו עשרות מחברי הגינה
למוות, בו ברגע בכל מיני קולות נשמעו הצעקות "להסתתר...
להסתתר..." כל מי שיכול היה והספיק הסתתר מתחת לאבנים ובכל
מיני מחילות, כדי שלא ימעכו אותו, הסתבר שכל האסון בגינה קרה
בעקבות האסון שקרה במשפחת כהן (בעלי הבית, שהגינה בתוכו) הסתבר
שרפי הקטן, שהיום זיכרונו לברכה הוא לא כל כך קטן- התאבד בצבא,
והגיעו המון אנשים קרובים לנחם את המשפחה, ופשוט עשו אסון טבע
בגינה של משפחת כהן, אסון לעשרות משפחות של חרקים, אסון
למשפחות שלמות של זוחלים.
הסיבה לאסון בגינה (שרפי התאבד בגינה) התגלתה לחברה בגינה,
בגלל שהכלב של רפי, בנג'י, בכה ויילל, כיוון שהוא הבין מה קרה
מהמשפחה שבכתה על רפי כל הזמן, ובנג'י מבין עברית כבר שנים,
בנג'י בכה בגינה, נבח ויילל ומשפחת העכברים של הגינה, שנמצאת
אתו בקשרים טובים (מה שמוזר בן כלבים לעכברים), ואב המשפחה
המשכיל, שמדבר כלבית שוטף, שמע את יללותיו של בנג'י, שבכה
במלונה ומהר רץ לנחמו, לאחר שאב משפחת העכברים ניחם וניסה לחזק
את בנג'י האומלל, שחשב שרפי אמור לחזור אתמול, חזר אב משפחת
העכברים למעברתו וסיפר את הסיפור, שפקד את משפחת כהן, שהביא את
האסון הכבד שפקד את הגינה, העכבר הקטן שבמשפחת העכברים, בנו של
אב משפחת העכברים, רץ וסיפר את השמועה לאחת מידידותיו הטובות,
הבת הקטנה ממשפחת הזיקיות, וזאת שיודעת לדבר בכל השפות-
מיתושית ועד לחלזונית, סיפרה על המקרה למי שרק יכלה. כולם היו
עצובים, הרבה פחדו מהידיעה, שאי אפשר להסתובב חופשי בגינה,
ושיש עשרות כפות רגליים כבדות, שמסתובבות בגינה, מחפשות רק
לרמוס ולרצוח זוחלים וחרקים, חלק איבדו את העשתונות למראות
המזעזעים שראו, וחלק מיהרו למצוא את משפחותיהם, ורק הוא, שיודע
שלא רק קונכייה חזקה וסלילית שומרת עליו אלא גם דרך אמיתית של
ראייה נכונה ותחושות מהימנות היישר משטח האסון, שבאות היישר
ממחושיו, ידע להיות רגוע, ידע לסמוך על עצמו, וידע שלא נחוץ לו
להוכיח, שדרכם של שאר היצורים היא מוטעית, כדי שיוכל להאמין
בדרכו שלו.
כל הגינה ראתה את חוסנו הנפשי ואת רוחו היציבה, שהנחו את משטחו
התחתון והשרירי, שלקח אותו באיטיות אל מקום מבטחים.
אחרי המקרה המצער והמכופל  התאבדות הנער ושבעת ימי אסון הגינה,
כלומר השבעה, החליטו חברי הגינה, שצריך לעשות התכנסות חירום,
שהנושא שלה הוא "הערכת מצבה של הגינה" באותה התכנסות החליטו
כולם פה אחד, שצריך שיהיה מנהיג בגינה, שינחה בשעות קשות כיצד
צריך לנהוג ותחתיו, כמו ששמעו משמועות, צריך שתהיה ממשלה,
שתכהן בראשותו.
מבלי שפרוק היה נוכח בכנס הזה, כולם ללא יוצא דופן, כל אחד
ואחד ממשפחות החרקים, הזוחלים והמעופפים של הגינה, כולם החליטו
פה אחד, שפרוק החילזון יהיה ראש ממשלת הגינה, כמובן אם יסכים,
ושהוא ישלוט על חייל-האוויר של הגינה- זבובים, דבורים, יתושים,
פרות משה רבנו וכו', על החי"ר והסיירות- ג'וקים, עכבישים, ושאר
כוחות הרגלים, ועל כל חייל הלוגיסטיקה והתובלה, שיורכב כמובן
מהזיקיות, החיפושיות וכו'.


פרק ב:

פרוק כאמור באותה השעה עשה סיבוב בחלקה הצפוני של הגינה, תמיד
אחרי סיבוב כזה הוא מביא לפרוקית, אישתו, כל מיני מטעמים שאסף
מהסיור. אחרי שלושה ימים של סיבוב, מה שאומר שקצב ההליכה של
פרוק הוא מבין המהירים שבחלזונות, פרוק חזר הביתה ואתו גם
הפתעה לפרוקית- חתיכה יפה של עלה ירוק טעים ועסיסי, שיספיק לכל
החודש הקרוב.
פרוקית שקיבלה את בעלה בחיוך גדול, לא הספיקה להתרגש מהמתנה
שפרוק הביא אתו, וישר לקחה אותו לתחתית הסלע שלהם, וסיפרה לו
בהתרגשות מבלי לעצור לנשימה אחת על הכנס שהיה בגינה ועל מה
שהוחלט, פרוק לא היה אדיש, ואכן חייך לפרוקית, שהאדרנלין טיפס
אצלה לגבהים מגאוותה בבעלה, אך עם השמחה הוא הסביר לה,
שהתפקידים ראש ממשלת הגינה ואשת ראש ממשלת הגינה, הם לא
בשבילם, בהתחלה היא לא כל כך הבינה למה, ואמרה לו שיש לו הרבה
לתרום, ושכל חברי הגינה בלי יוצא מן הכלל הסכימו פה אחד להצעה
שעלתה, אולם כשפרוק הזכיר לה שכל קיץ הם ישנים עמוק באדמה
לפחות לארבעה חודשים היא הבינה, שבאמת אין טעם לעשות תפקיד,
שהוא לא במשרה מלאה, מה שכן פרוק אמר לה שהוא לא חושב שזה
רעיון טוב שלגינה תהיה ממשלה שתחזיק צבא מאורגן "אסונות תמיד
קורים, לא רק בגינה שלנו- בכל מקום וצריך להתמודד אתם ולקחת
בחשבון שגם הם חלק מהחיים" ועוד הסביר "צבא קם בשביל להלחם
בגינות אחרות או בכל מיני אדניות קטנות, לא בבני-אדם, ואם צבא
יקום בגינה שלנו זה ילחיץ את שאר הגינות, שגם יקימו צבאות,
ובסוף לא יהיה מנוס וגם מלחמות יתחוללו ואיתם יהיו גם חללים"
ולסיום הוסיף ואמר "כולנו חיים בהרמוניה, כל אחד והפינה הקטנה
שלו, ואם לא נאמין בצרות- הצרות יאבדו בנו עניין."
מי שהיה מסתכל על פרוקית ברגע שפרוק סיים את דבריו אליה, היה
מבין מהו מבט של אהבת אמת "אתה צודק, אתה כל כך חכם וכל כך
מתוק, אני מבינה את עצמי, שהתאהבתי בך, אני מתאהבת בך כל הזמן
יותר ויותר" אמרה והשאירה אותו מחייך, חיוך של חילזון בלונדיני
עם גומות ורודות של סומק.
אחרי נשיקה שארכה קרוב לחמש דקות (נשיקה קצרה אצל החלזונות)
פרוקית הסתכלה על העלה שהביא אתו בעלה מהסיבוב  שלו ואמרה "הוא
פשוט גדול, ירוק וטרי לפחות לחודש הוא יספיק לנו, תודה בעלי
היקר" לאחר שפרוק הנהן בהסכמה פרוק אמר לפרוקית "מה שכן, אני
רוצה לעזור לחברנו בגינה, הגינה חשובה לי וכל מי שחי בה- צריך
לתת תחושה של ביטחון לחברים בגינה, ולעזור לכולם לצאת מהטראומה
שבה הם נמצאים אחרי האסון".
פרוק מצא דרך להוציא את כל החברה שבגינה מהלחץ, העצב שבקרב
משפחותיהם של הנספים באסון לא ירד, אבל השתנתה האווירה, הוא גם
הסביר בחיוך יפה לכולם למה לדעתו לא צריך שיהיה מנהיג אחד
בגינה, ולמה לא צריך ממשלה עם צבא בגינה, ממש כמו שהסביר
לפרויקת, ועוד הוסיף ואמר "אם היינו יכולים לשנות את בני האדם
או אם היו הם יכולים להסתכל על אורך חיינו- הם היו מבינים שרפי
התאבד סתם ויכול להיות שגם האסון שלנו היה נמנע. יש מספיק מקום
לכולנו במרחב הזה, ורק על שטחים בסוף כולם מתים."
כולם חייכו מהדרך ההומוריסטית שבה פרוק הציג את הדברים והייתה
הסכמה עם דבריו, אולם עלו כמה שאלות, שאחת מהן הייתה במקום "אך
נדע להגן על עצמנו במצבים דומים לאסון האחרון שקרה?" "שאלתך,
אדון עכביש, היא במקום, הרי שיש לנו את כל המעופפים בגינה,
שעובדים מחוץ לגינה וחלק מהזמן הם יכולים להרתיענו קודם לאסון,
ברגע שנצפה אסונות נדע להיערך בהתאם ולשמור על עצמנו" השיב
פרוק "צריך להבין שזה רק אחד הפתרונות, שבמקרה עולה לי בראש,
אבל בטוח יש עוד המון פתרונות טובים, לכל אחד מאתנו יש פתרון
מצוין, צריך רק לחפש אותו. חברים כל אחד צריך להאמין בכישרונו
להנהיג את עצמו, אין שום יצור שהוא דגול דיו, ששווה למסור
גורלנו בידיו, כך גם אני מנהיג רק את עצמי ומשפחתי, לא מתכוון
למסור גורלי בידו של אף אחד, ולא מתכוון לקחת גורלם של אחרים
בידי."
חברי הגינה הסתכלו על פרוק במבט כזה של הבנה עמוקה, כל אחד
במבטו שלו כאילו כל אחד לקח את הדברים לעולמו שלו, ואחרי שהכנס
נגמר וכל אחד חזר לעיסוקיו, וגם שפרוק ופרוקית החלו שניהם לדון
בשאלה, איפה כדאי לחפור תעלה קטנה, שתהיה להם מוכנה לזמן הקיץ?
הגיעה אל פרוק מלכת קן הנמלים השחורות של הגינה שהייתה, כמובן,
בכנס בגינה שבו פרוק הסביר את דעתו, וסיפרה לו סיפור, שבסוף
ניגמר בשאלה "פרוק כמו שאתה יודע אני הרבה שנים פה, בגינה,
ואני כבר לא צעירה, ואחרי שאני מסתכלת על הגינה שלנו בעין
בוחנת, אני שמה לב שהיא לא בשבילנו, הנמלים השחורות, כל כמה
ימים משקים אותה והפיר הקטן שלנו וכל העיר התת קרקעית שלנו
תמיד מוצפים, אומנם בנינו תעלות ניקוז, אבל המצב רק הולך
ומחמיר עם הריבוי שלנו, אנחנו כל הזמן נמצאות במצב חורף, פשוט
אין לנו קיץ, שנה שלמה של חורף ורטיבות, אני מאוד רוצה שנעביר
את הקן שלנו למקום אחר, אבל מה לעשות? אני כבר לא צעירה, ואני
חוששת שמה אני לא אצליח לגמור את המסע  הארוך, שמעתי על גינה
אחרת, שהיא בסוף השדרה ליד החורשה, אבל המסע ייקח לפחות ארבעה
חודשים, והוא יגבה המון נספים והמון משפחות יפורקו בעקבותיו,
מה אתה חושב שעלי לעשות?"


פרק ג:

פרוק הסתכל על מלכת קן הנמלים השחורות, שפרצופה נראה טרוד עד
מאוד והשיב "האמת?! גדול עלי, אין לי מה להגיד לך! אני רק יכול
להגיד לך שלי לקח קרוב לשנתיים וחצי להגיע לגינה שרציתי לחיות
בה בכיף עם החלזונית, שפגשתי באמצע הדרך לכאן." הסתכלה אליו
בחיוך, כשפרצופה נראה יותר מעודד וחזרה בהתעופפות קלה לקינה.
פרוק ופרוקית חזרו לדיונם על מציאת המקום המתאים לחפור בו בור
קטנטן, שיתאים לשנת הקיץ הלחה שלהם בגינה, אחרי שהם מצאו מקום
ששניהם הסכימו עליו, פרוק החל לחפור, ופרוקית כמובן החלה בהכנת
הקמת החפצים שיהיו במקום- מיטה גדולה ונוחה, שתהיה עשויה
מגרגירי עלים יבשים, מזון לשעת הרעב אם יבוא כזה ועוד כל מיני
הפתעות שהיא תמיד מכינה לפרוק. אחרי כמה ימים שהבור נחפר
ושפרוק בדק את רמת הלחות שלו, ושזאת יצאה מתאימה, הכניסו פרוק
ופרוקית את המיטה הגדולה, את האוכל ובלי שפרוק ישים לב פרוקית
הכניסה גם את ההפתעות, שהכינה לפרוק.
כמו בכל שנה גם השנה בסוף חודש מאי תחילת חודש יוני, פרוק
ופרוקית הולכים לומר שלום לחברי הגינה לפני שנתם הערבה, שאורכת
כל הקיץ, הלכו לכל החברים גם לחדשים, שהכירו דרך האסון הכבד
שפקד את הגינה.
פרוק ופרוקית הלכו גם לבקר את הנמלים השחורות ומלכתם, אבל לא
הנמלים היו בקן ולא המלכה, מה שאומר שקן הנמלים החל נדודיו
לעבר מקומו החדש, כנראה, בזמן העבודה הקשה של פרוק ופרוקית
בהכנת ביתם התת קרקעי החדש.
"החלטה אמיצה לקחה על עצמה מלכת הנמלים השחורות" אמר פרוק
לפרוקית בדרך לבור שלהם "היא עשתה את הדבר הנכון מבלי שהסתכלה
על האינטרס האישי שלה" ענתה לו פרוקית "הרי שיכלה למות בממלכה
שלה בטקס מכובד ולא בעוד מסע מסוכן" הוסיפה, וכששניהם מחובקים
נתנו הצצה אחרונה לגינה ונכנסו לבור הקטן שלהם.
אחרי ארבעה חודשים בערך, פרוק התעורר ולאט לאט יצא מהקונכייה
שלו, לקח לו קרוב לשעה להעיר את פרוקית, שישנה שינה עמוקה בתוך
הקונכייה הסלילית שלה, בצחוק כדי להעיר אותה הוא שר לה
"...בראלה בראלה צא החוצה אבא ואמא יקנו לך עוגה..." אחרי
שפרוקית התעוררה ויצאה באיטיות מהקונכייה, היא הופתעה לראות
שפרוק אורז את כל החפצים שלהם בזמן, שהוא ממשיך לשרוק בחיוך את
שיר ה"בראלה", ישר היא שאלה אותו "מה קרה פרוק? למה אתה אורז
את כל הדברים שלנו?" והוא בחיוך עונה לה "פרוקית, הטלת פה
ביצים עכשיו המקום הזה הוא של הפרוקונים הקטנים, בואי אמא, נלך
למצוא לנו מקום חדש."
בסוף מכל הביצים בקע לו רק חילזון אחד, כל החברה בגינה קראו לו
פרוקון על שם אביו ואמו, וכולם ראו מהיום הראשון שהוא בקע,
שלאן שהוא לא ילך ולאן שהוא לא יגיע הוא יסתדר, שהוא פשוט
מיוחד, שהוא חילזונזון בלונדיני מיוחד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כמו שן שנפלה
ועודנה תלויה
בחוט
של תקווה
ובה משחקת לשון
אדומה משחק של
כאב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/3/04 14:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חיים ברטוב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה