העור שומני מדיי מכדי להחזיק,
הדם צמיגי מדיי מכדי להחליק
ובעיני רוחי שוב נראה לפניי אותו בן בליעל חזרזיר.
נפש אבודה בגוון ורדרד.
זיר כבר חזר? חזר זיר?
וכי עליי להילחם בנתח זה?
מה פשר השתיקה של הטיפש הזה?
הרי אקח אותו איתי אל ארץ לא ורודה,
אין חזירים מאיפה שאני בא.
יש לנו יותר מדיי פושטי עורות
שמפשיטים כאלה מן חלאות ורודות
נו מילא אין מה לעשות.
בוא תתקרב, אתן לך משהו שמעולם עוד לא ראית
חיה עצובה למה את בוכה
בואי אל חיקי, אטמון אותך באפלה, לא תעזור לך תפילה
שלושים ושבע קילומטר מתל חי
ארבעים ושמונה שעות ואתה מת
טיפש בוא תילחם בי! אתה רק עומד.
אני מגיע אל תברח
אוי השדים, אתה קטן כל כך
תינוק שמן ומלוכלך
קבל ת'להב יא ורוד!
אשא אותך אל היער, אתה כבד מאוד
הדם שלך צמיגי וטוב
אשתה קצת
עוד
יותר מדיי נשפך, חזיר.
מחר אני אמות צעיר. |
