והספרדיה רקדה במרכז הבמה רגליה נעו בקלילות בקצב אחיד 1,2,3
1,23 1,2,3 תוך כדי תנועות ידיים סיבוביות מקסיות וראשה היה
יציב והיא רקדה ככה וככה ושוב עם הידיים, והמנגינה אוך המנגינה
אשר התנגנה ברקע הייתה יפהפיה מן שילוב מופלא של עוגבים,
תופים, חצוצרה ועוד כלי מוביל ששמעתי לראשונה אשר התחברו יחדיו
לסימפוניה מנגינתית חדישה עם מקצבים עולים ויורדים אשר יצרו את
המנגינה הכי יפה וקשה מאוד היה להחליט אם הספרדיה מהווה תפאורה
למנגינה או שמא המנגינה מהווה תפאורה לספרדיה, והשילוב האדיר
הזה בין הספרדיה למנגינה יצר אווירה של מיסטיות ואירוטיות
באויר.
ואני לא הפסקתי לחייך במשך כל הזמן הזה והייתי מאושר כל כך
מאושר וזה היה מוזר כי כשנכנסתי למקום האפל הזה היה נדמה לי
שעוד פעם אני נכנס למקום אשר אנשים באו אליו בכדי להסיר את
ייגונם ע"י הטיפה המרה ובשלב מסויים כמו בכל מקום כזה ובכל ערב
ממוצע שכזה גם אני אצטרף אליהם על מנת להטביע את ייגוני האישי
וכמובן שבבוקר הבא לאחר הלילה עם השתייה אני אקום עם כאב ראש
ועם אותו יגון מלווה בסממנים קשים של מועקה.
ופתאום באמצע כל זה הפסקת חשמל ושקט אין ספרדיה ואין מנגינה רק
מספר רחשים ולחשים בין אנשי הקהל, ואני תמיד תמיד הפסקות חשמל
הן סיטואציה רעה לפחות בשבילי ואט אט נדלקים נרות ומתחילים
לראות קצת צללים אך לא פנים אמיתיים של אנשים רק קווים כללים
ומכיוון שאין שום אובייקט אשר נמצא סביבי על מנת להשיח את
דעתי, דעתי מתחילה להתמקד בעצמי עד לכזה מצב בו היא חודרת
לנפשי ואט אט עולה בי הזיכרון של חוף הים האחרון אשר בו הייתי
בחיי בבוקר יום שבת אחד אבי לקח אותי אליו והים סוער מאוד ואני
בוהה בו והגלים הולכים לכל הכיוונים בחוף עצמו אין אדם מלבדי
ואבי אשר קורא לי לשחק עימו אך אני כבר יותר מידי בוהה ואבי
מתחיל לצעוק מהצד כי נמאס לו  ממוזריותי ולמה אני לא יכול
להיות כמו כל הילדים האחרים קיבינימט, ואח"כ נאנח בערך דקה של
שתיקה,אני עדיין במצב בהייה ואז אבי אומר שלא מעניין אותו מה
אני נכנס איתו עכשיו לים והוא סוחב אותי עמו לעבר הגלים ומשליך
אותי פתאום במים העמוקים אני לא עושה מאומה והגלים מתחילים
לסחוף אותי לכל הכיוונים ואבי צורח עליי: תחתור תחתור ואז
פתאום היא מופיעה אני נשבע אני נשבע בדיוק אותה ספרדיה והיא
רקדה רגליה נעו בקלילות בקצב אחיד 1,2,3 1,2,3, 1,2,3 תוך כדי
תנועות ידיים סיבוביות מקסימות וראשה היה יציב והיא רקדה ככה
וככה ושוב עם הידיים והמנגינה אוך המנגינה לפתע היא הושיטה את
ידה והחלה להוביל אותי יחד איתה ואני חייכתי כל כך חייכתי
והייתי האדם המרוצה ביותר בעולם הריקוד נסחף הספרדיה מובילה
התחלנו בריקוד מעגלי להתעופף פתאופ באויר לתוך שביל אשר הוביל
אותנו אט אט לכיוון הלבנה,וקצת לפני הלבנה מופיע בפניי מעגל של
ספרדיות והספרדיה נוטשת אותי ומצטרפת למעגל ולאחר זמן מה
ספרדיה אחרת עם כתר עליה קוראת לי להצטרף ואני רוצה אך פתאום
מתחיל להתרחק ולאט לאט ליפול במורד הלבנה.
ופתאום נדלק האור חזרה ויש תחושת סינוור קשה בעיניים ומעליי
רוכן אדם לבוש לבנים ואני מתחיל להבין שעוד פעם לא נהפכתי
לספרדי אלא סתם משוגע או לפחות משוגע בעיני החברה והסיפור היפה
היה יכול להיות נורא יפה אבל אבא החליט שצריך ללכת לים והמדינה
החליטה שצריך ללכת לצבא כך יצא שבן אדם יפה הפך למשוגע, משוגע
בעיני החברה.