אסף אסאל / שברי תודעה |
כאשר ממש קצת לפני שהוא נרגע,
אפשר להניף אצבע,
ולהורות על נקודת זמן:
הנה שם את נמצאת,
ממש אפשר לגעת בך,
ואני שם לצידך,
והנה הנצח, אי שם בזכרון,
בתוך אתנחתה אופטימית,
ברגע שהוא מעל כל זמן,
ברגע כזה אפילו יש שלום,
או אולי ניצנים ראשונים של פתולוגיה,
אני אישית מעדיף את הים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|