בהתחלה, ההרגשה הנפלאה שאתה הורס משהו, הורג את מושלמותו בכך
שאתה לוקח את בקבוק הזכוכית ושובר אותו על רצפת האבן הקרה.
לאחר מכן, אתה לוקח את חתיכת הזכוכית הראשונה שנקראת בדרכך,
הזכוכית עדיין לחה מבירה או וודקה שהיו בבקבוק. אתה לוקח את
חתיכת הזכוכית ומעביר אותה בצורה חלקה ומהירה על בשרך. טיפות
הדם הראשונות מתפרצות על פני העור ומתגבשות לכתמי דם גדולים על
ידך. אתה מעביר עוד כמה פעמים את הזכוכית על היד. נחלי דם
מתחילים לזרום במורד ידך. הכאב החד של הפצעים מרגיע את הלחץ
שאתה מצוי בו, מראה הדם המתוק והיפהפה מעלה חיוך הנאה סאדיסטי
על פניך, סיפוק בל יתואר במילים.

ביום למחרת, אתה עדיין מתפלא מיופי החתכים, אבל גם לא יודע לאן
לתקוע את היד שלך, כדי שההורים לא יראו וישאלו שאלות שיחשפו את
נטיותך המאזוכיסטית. אתה סובל, אבל לא מכאב, אלא מפחד ואתה
שונא לפחד...