מאור שכב על הכביש.
רכנתי מעליו.
בינתיים כל החברים שלו הלכו לטיול... ישר התרוממתי והשפלתי
מבטי בעיניים מבוישות.
לאחר שחבריו שוב הלכו רכנתי מעליו שנית.
ידעתי שמה שיש בינינו רציני, שעכשיו כבר שומדבר דבר לא יפריד
בינינו.
אנחנו באמת אוהבים.
ליקקתי את אוזנו והרגשתי את איברו מתרומם לגבהים.
הוא חייך אליי: "לא עכשיו, בבית, כמה שתרצי..."
איך שאני אוהבת אותו. השפתיים הדקות שלו, החיוך מאוזן לאוזן.
העיניים שנפערות כל - כך גדול כשהוא מתפלא או מתרגש.
הידיים שנשלחות אליי בשביל החיבוק החם הזה שמקפיץ לי את הלב
ומשרה עליי אווירת ביטחון כזו.
"נכון שתמיד נהיה יחד?" שאלתי את השאלה הכי רטורית שיש
"מותק, אמרתי לך, אני בחיים לא אעזוב אותך".
החברים שלו חזרו מהסיור, כמובן עם תג חדש של מכונית שהם עקרו,
ומחר בבוקר הנהג המסכן יתעורר ויגלה שהתג נעלם לו.
"שיר מה לקחתם?"
"אה שומדבר מיוחד, אתם יכולים לחזור להתמזמז".
שיר - החבר הכי טוב של מאור, כזה חמוד, מפרגן.
אני מאוד מחבבת אותו. עוזר לי להבין את מאור יותר טוב.
כי כמה אני כבר מכירה אותו? שבועיים? וגם זה לא.
שריי וגלעד חזרו בנתיים מהמזמוזים שלהם, וכולם התאספו בספסל עם
הנרגילה.
רק אני ומאור נשארנו שוכבים האחד על השניה, מחייכים כמו שני
טמבלים ומתנשקים. כל הזמן מתנשקים.
התחלתי לרעוד. מאור הוריד מעליו את המעיל ושם עליי. "שלא יהיה
לך קר נשמה"
ואני המשכתי לנשק אותו... רק עוד קצת. למרות שידעתי שעוד יהיו
המון הזדמנויות, כי הקשר שלנו עומד להיות מאוד ארוך, זהו קשר
נצחי, נצחי ואוהב.
אחרי שעה וחצי בערך שבה אני ומאור הלכנו וישבנו בספסל ועוד קצת
שאחטות מהנרגילה ועוד קצת סיגריות שטחנו, חזרנו הבייתה.
נשכבתי על המיטה ועצמתי עייני. מאור רכן מעליי ושם את כל משקל
השרירים שלו עליי. הוא נשק לשפתיי, ירד לצווארי, ונגע בלחיי
הקפואות.
"את קרה כזאת מותק, קר לך מאוד?"
הוא שאל, ולפני שנתתי תשובה הוא סגר את החלון מעלינו. פקחתי
עיניי ונשקתי לו על שפתיו.
"מאור, אני אוהבת אותך כל - כך הרבה."
"נשמה מה ההסחפות רגשות הזאת? גם אני אותך... מה את רצינית
כזאת?"
וחייך את החיוך השובב והמתקתק שלו.
כל - כך רציתי לחבק אותו, אבל במקום זה ליקקתי את אוזנו,
וגרמתי שוב לזין שלו לקפוץ גבוה למעלה ולעמוד דום לליקוקים
שלי. נגעתי בגבו והרמתי את חולצתו למעלה. הוא התרומם מעליי קצת
והוריד אותה לגמרי, וחזר לנשק אותי בלהט.
"מאוד תתרומם שוב" לחשתי באוזנו, והרודתי גם אני את חולצתי, מה
שהשאיר אותי חשופה לגמרי.את החזייה הורדתי קודם לכן, כי מי
ישן עם חזייה?!
עיניו של מאור נפערו, הוא התרגש, הוא חם, הוא מאוהב...
הוא החל למחוץ את שדיי בין אצבעותיו, נשק לצווארי, לפטמותיי...
מצץ אותן בתאווה. מצץ את כולי, השאיר עליי איקים בכל מקום.
בפטמה הימנית, על הבטן... מאור החל להוריד את מכנסיי ביחד עם
התחתונים.
חייכתי והמשכתי ללקק את אוזנו ולחרמן אותו כמה שרק אפשר.
מאור הפך אותי על צידי ונשכב לידי. הוא הוציא את לשונו והחל
ללקק את אוזני שלי. ואלוהים - כמה שזה מחרמן!!!
הפכתי אותו על גבו ועליתי מעליו. התחלתי לנוע קדימה ואחורה,
ותוך כדי גם הורדתי את בגדיו התחתונים של מאור.
קדימה, אחורה. קדימה, אחורה... והזין שלו היה בין השפתיים שלי.
השפתיים התחתונות. ישר על הדגדגן...
נעצרתי, ושלחתי יד אל הזין של מאור. התחלתי לעסות אותו, לגרות,
לשפשף.
מאור גמר באנחות - מוזר, אמרו לי שבנים לא גומרים באנחות...
הייתכן שהייתי כ"כ טובה?
הוא נשכב על גבו, עצם עיניו, והתנשם בחוזקה.
נשכבתי לצידו, לקחתי את ידו אל המפשעה שלי והתחלתי לשים את
אצבעותיו במקומות שרציתי.
מאור הזיז את ידו ממני:
-"לא מותק אני מ-ת מעייפות, אני מצטער אהובתי"
-"זה בסדר... אני רק אלך להחליף תחתונים"

וזה באמת היה בסדר, לא נורא, יהיו עוד הרבה פעמים בהם מאור
יוכל לפצות אותי על היום. אני כבר יודעת, זה עומד להיות קשר
רציני, יפה, אוהב... ארוך.

29, 30, 31/1/04
שבועיים לפני הפרידה.