אטיו דניאל / בטרם עת |
אני עוזבת עכשיו לתמיד
בלי רגשות חרטה אני הולכת
ורק עצב סמלי ממלא את עיני
מהבית שבו גדלתי בטרם עת
עולים זכרונות קשים וכואבים
והיום אני נוסעת, משאירה הכל מאחוריי
ומנסה לשכוח, אם ניתן
בבית בה גדלתי בטרם עת
עדיין פורחים פרחים בגינה
כאילו דבר לא השתנה
כשהיום אני הולכת,
עוזבת בטרם עת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|