אדי רוגובוי / ארוכה עוד דרכי |
החדר הוא כלא, אני האסיר
תשישות ויאוש משדרות הפנים
ועצב אוכל אותי מבפנים
דמעה של שפיות על הלחי זולגת
מציירת את קו דעתי המפולגת
השגרה מעיקה, משחיתה את הלהט
אך התפילה השקטה מסיחה את הדעת
עודני חזק, עוד כוחי בנפשי
והתקווה מתפשטת מלבי אל ראשי
אני אמשיך בדרכי כשמטרתי מול עיניי
ואשמיד כל מכשול שיעמוד לפניי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|