|
הירח עולה והדממה באוויר
החדר הוא כלא, אני האסיר
תשישות ויאוש משדרות הפנים
ועצב אוכל אותי מבפנים
דמעה של שפיות על הלחי זולגת
מציירת את קו דעתי המפולגת
השגרה מעיקה, משחיתה את הלהט
אך התפילה השקטה מסיחה את הדעת
עודני חזק, עוד כוחי בנפשי
והתקווה מתפשטת מלבי אל ראשי
אני אמשיך בדרכי כשמטרתי מול עיניי
ואשמיד כל מכשול שיעמוד לפניי |
|
|
לפעמים אני שוכח
שיש אנשים
בעולם, אבל רק
לפעמים.
לפעמים אני שוכח
שיש חיות בעולם,
אבל רק לפעמים.
לפעמים אני שוכח
שיש צמחים
בעולם, אבל רק
לפעמים.
תמיד, אבל
תמיד... אני
שוכח שאני הוא
אני.
אלוהים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.