"...וכשהיא עצובה אני לא מבינה איך אפשר
            להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן..."

בארון הבגדים של אמא שלי גר איש קטן. הוא גר בדלת הפנימית בתוך
המראה הארוכה. האיש הזה נורא דומה לי, אבל הוא הפוך ממני כמעט
בכל דבר. למשל כשאני מרים את יד ימין למעלה אז הוא מרים את יד
שמאל וכשאני מסתובב אליו עם הגב ומציץ טיפה לאחור אז אני רואה
אותו מתרחק ממני לצד השני. אני חושב שהאיש במראה נורא עצוב, כי
בכל פעם שאני נכנס לארון וסוגר את הדלת אז הוא מתיישב מולי
ובוכה. הדמעות שלו יבשות והוא בוכה בלי קול.
אני נורא אוהב להיכנס לארון הזה. בצד של הלבנים של אמא שלי יש
תמיד ריח טוב, אני חושב שהיא מפזרת שם אבקת כביסה או בושם. בצד
השני של הארון יש ריח של עץ ישן. זה מזכיר לי לפעמים את הריח
של העוגיות חמאה שמירים, השכנה שלנו שיש לה רק ארבע אצבעות ביד
ימין, מכינה ביום שישי בצהרים. הכי אני אוהב לשבת בצד של
הבגדים שתלויים על קולב. הם כמו אנשים בלי פנים או נשמה. יש שם
מעילים ישנים שהשרוולים שלהם מלטפים לי את הפנים בעדינות
ותלויים שם גם מדים ישנים בצבע כחול עם סיכות מבריקות עליהם.
אמא סיפרה לי שהם היו שייכים לאבא שלי שהיה טייס במטוס קרב
ומאיזו מלחמה הוא לא שב, שזה בעצם אומר שהוא לא חזר.  כשפעם
היא שאלה אותי אז עניתי שאני לא כועס עליו אבל בשקט בשקט, ככה
בלב, אמרתי שאני לא מבין כל כך מה מעניין במלחמה הזאת שלא
נגמרת.  אפילו הסבירו לי שהוא לא יחזור אף פעם אבל אני חושב
שאולי דווקא כן. אם תיגמר המלחמה.  יש לי תמונה שלו מתחת לכרית
שרואים בה איש גבוה עם שפם שמרים תינוק קטן ומחייך. התינוק הזה
הוא אני.

לאיש הקטן שגר בארון הבגדים קוראים רום. אני המצאתי לו את השם
הזה מכיוון שהוא הפוך ממני. לפעמים, כשלאמא שלי נכנס משהו לעין
ויורדות לה דמעות, היא נכנסת לחדר השינה וסוגרת את הדלת אחריה.
אני חושב שגם היא נכנסת אז לארון כדי לקבל ליטופים על הלחיים
שינגבו לה את הדמעות, כי פעם שהצצתי ראיתי שהיא מוציאה משם
מעיל אחד וגם מדים ישנים של אבא. בטח כדי שיהיה לה יותר מקום.


בריכוז של יום  שלישי הגננת שאלה במה ההורים של כל ילד עובדים
ומה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול. אבא של יריב גנות עובד במשרד
המטבחון. יריב לא יודע מה בדיוק אבא שלו עושה שם אבל לפי דעתי
אבא שלו הוא סוג של טבח כי פעם כשבאתי אליו הוא הכין לנו ארוחת
ערב נורא טעימה. וחוץ מזה מה עוד אפשר לעשות במטבחון?. אבא של
מאי שרייבר הוא חבר בכנסת. גם מאי לא כל כך יודעת מה אבא שלה
עושה בכנסת אבל פעם אחת ראו אותו מדבר בטלויזיה וכשהוא בא
לאסוף אותה מהגן הוא מגיע עם חבר שלו שהוא גבוה נורא ומרכיב
משקפי שמש שחורות. החבר הזה שלו, שאני חושב שקוראים לו אלי,
נמצא אצלה בבית המון וחוץ מזה הוא חירש באוזן שמאל. מאי אומרת
שהוא לא מחייך לכולם ובעצם רק אליה ושהוא מרים אותה נורא נורא
גבוה עד שהיא יכולה ללטף את התקרה ושומר לה בכיס של המכנס כל
מיני הפתעות שהיא אוהבת.

כשהגיע תורי אז סיפרתי להם על אמא שלי ושהיא מורה לספרות
וחשבון ושאבא שלי הוא טייס אבל הוא עדיין לא שב מהמלחמה. שזה
אומר שהוא לא חזר. ושאני לא יודע איפה זה בדיוק אבל אני חושב
שזה בחוצלארץ. כשאמרתי שאבא שלי טייס אז כל מיני ילדים התפרצו
ושאלו אותי מלא שאלות בבת אחת ואבישי ויריב גנות, שהם גם באותו
גן וגם בני דודים והם כמעט תמיד ביחד, אמרו שגם הם רוצים להיות
טייסים. אבל הגננת קלרה קדוש, אמרה להם שלא יפה להתפרץ לדברים
של מור כמו שהוא לא התפרץ כשהם דיברו ושימתינו בסבלנות לתור
שלהם וישאלו רק בהצבעה. ואז היא שאלה אותי מה אני רוצה לעשות
כשאני אהיה גדול, אז עניתי שבונה ארונות. קרלה אמרה לי שאני
מתכוון לנגר אבל אני יודע למה אני מתכוון ואני מתכוון לבונה
ארונות ואפילו שהיא הסבירה לי את זה נורא יפה היא טעתה, כי נגר
בונה כל מיני דברים מעץ ואני רוצה לבנות רק ארונות. קלרה שאלה
אותי למה דווקא ארונות ואני שתקתי. לא ידעתי אם לספר להם על
רום כל כך כי רציתי לשמור אותו בסוד, אבל לא רציתי שחשבו שאני
אהיה נגר. בסוף החלטתי לספר להם אבל ממש אחרי כמה דקות הגיעה
השעה 10 שזה הזמן לאכול ואחר כך הייתה הפסקת חצר.

בהפסקה שאחרי האוכל ניגשה אלי תמרה. לתמרה יש את השיער הכי
שחור שראיתי בחיים שלי וגם הכי ארוך בגן והגננת אומרת לה שיש
לה עיניים כחולות כמו הים. פעם שרנו שיר שהוא על הילדה הכי יפה
בגן וכולם הסתכלו על תמרה. אבל לתמרה לא כל כך משנה שהיא הילדה
הכי יפה בגן כי העיניים שלה הן כמעט תמיד עצובות, ממש כמו בשיר
שלמדנו, והיא אומרת שהיא לא הילדה מהשיר בכלל כששואלים אותה כי
זה על גן אחר.  

את תמרה אני מכיר כבר מגן תת חובה, היא גרה בבניין לידי אבל
אנחנו לא משחקים יחד כי בנים לא הולכים לבנות לבית ובחצר של
הבניינים אנחנו משחקים כדורגל ובנות לא אוהבות כדורגל.  
בריכוז תמרה ענתה שהיא רוצה להיות ציפור, אבל לא כשהיא תהיה
גדולה אלא עכשיו. קלרה הסבירה לי שהיא צריכה לבחור מקצוע
וציפור זה לא מקצוע אלא בעל חיים. תמרה שאלה באיזה מקצוע אפשר
לעוף הכי מהר והכי רחוק ויואב שוב התפרץ בלי להצביע ואמר
שבטייס אבל שזה כמו בכדורגל, כלומר שזה משהו של בנים כי מי
בכלל שמע על טייסת??. אחרי זה תמרה כבר שתקה ושוב היה לה עצוב.
אני חושב שזה בגלל שהיא לא יכולה להיות ציפור או טייסת.

"איך אבא שלך נהיה טייס?" היא שאלה אותי. כשתמרה הסתכלה עלי אז
ראיתי שאולי היא לא הילדה מהשיר אבל בגן שלנו היא באמת הילדה
הכי יפה.  "הוא למד להטיס מטוסים בצבא" עניתי לה וכבר הסתובבתי
ללכת אבל היא תפסה לי את היד. האמת היא שאני לא יודע איך בדיוק
הופכים להיות טייסים וחוצמיזה אני לא אוהב ששואלים אותי שאלות
על אבא שלי. "תספר לי על האיש הזה מהארון שלכם" היא ביקשה.
"בבקשה".

אבא של תמרה לא עובד בכלום. פעם הוא היה מנהל של חברה, את זה
אני יודע כי אמא שלי סיפרה לי. אבל היום כבר לא. בריכוז היא רק
ענתה מה אמא שלה עושה ושהיא מזכירה במשרד של עורך דין. המרפסת
של תמרה נמצאת מול המרפסת שלנו ולפעמים אפשר לשמוע צעקות מהבית
שלה. זה אבא שלה שצועק. פעם אפילו שמעתי שהוא מקלל במילים
שאסור לי להגיד אבל יריב גנות הסביר לי את המשמעות שלהן. כשאבא
של תמרה צועק את המילים האלה אז היא נעמדת על המעקה עם ידיים
על האוזניים ומסתכלת לשמים. אני חושב שמרוב שהיא מסתכלת לשמים
כל יום אז בא לה בראש לעוף.
אמא שלי היתה אומרת עליה שנכנס לה ג'וק לראש ,אבל לפי דעתי זה
משהו אחר.  אולי ציפור.

סיפרתי לה על רום ואיפה הוא גר. סיפרתי לה גם על המעילים
שמלטפים לי את הלחיים ומנגבים לי את הדמעות אם אני בוכה.
סיפרתי לה על הריח הטוב של האבקת כביסה שיש בצד השני של הארון
ועל הריח שאני הכי אוהב של העץ שמדגדג לי באף כמו העוגיות של
מרים. תמרה לא אמרה כלום כל הזמן שדיברתי. היא רק הסתכלה עלי.
אבל בסוף אני חושב שהעיניים שלה היו פחות עצובות ואפילו היא
חייכה קצת. בטח בגלל שהצעתי להכיר לה את רום.כי יש מספיק מקום
לשלשה אנשים בארון ותמרה, למרות שהיא בת ושיש לה שאלות מוזרות
על ציפורים וטייסים, היא נורא נחמדה ויפה וחוצמיזה עכשיו ממילא
חורף ולא משחקים כדוגרל בחצר כמעט אף פעם. לפני שהלכתי אמרתי
לה "אולי היא לא יכולה להפוך לציפור אבל כשתיהיה גדולה היא
תוכל להפוך לטייסת.  אני לעולם לא ארצה להיות טייס שהולך
למלחמה ולא חוזר אף פעם וגם לא הייתי רוצה שתמרה לא תחזור משם.
זה פשוט שניראה לי שהיא חולמת לעוף לאינשהו כל הזמן אז אמרתי
את זה כדי לעודד אותה קצת.

כמה ימים אחר כך היו שוב צעקות מהבית של תמרה. יצאתי לחלון
לראות אותה חולמת על ציפורים אבל תמרה לא עמדה שם. גם לא ירד
גשם או משהו שבגללו אי אפשר לעמוד בחוץ.
אחר כך כשהיינו בארון היא בכתה בשקט. הדמעות שלה היו נורא
גדולות והשרוולים של המעיל ליטפו את הלחיים שלה וניגבו אותן.
אני רק ישבתי שם ונתתי לתמרה יד. כלום לא שאלתי אותה אבל הבנתי
למה תמרה רוצה להיות ציפור. רום הסתכל עליה בוכה מתוך הראי שלו
ואני סימנתי לו עם האצבע על הפה שישאר בשקט, אפילו שרום הוא
תמיד בשקט ולא מדבר בקול. רום מיד סימן לי את אותה התנועה רק
עם היד השניה. לידו ישבה אישה קטנה שאף פעם לא ראיתי , עם שיער
ארוך ועיניים קצת עצובות שבוכות.  בוכות  בדמעות יבשות.