עמית רהב / לעולם לא תדע |
כאילו הייתה לי הנשימה הראשונה.
ועברנו כאב וגם חוויות
וזה הפך להרגל וחזר להיות.
ותמיד שאעזוב אותך לא אדע
אם זאת נועדה להיות הפעם האחרונה.
הלכתי סביב, בהרבה מעגלים,
אני יודעת, לא הייתי קלה לפעמים.
אבל אתה אהובי לעולם לא תדע
את השעות שעוברות לי,
החור השחור ששואב את השממה,
שאתה עצמך, בשבילי לבדך.
ואתה אהובי לעולם לא תדע
את גל השלמות ששוף את הבושה.
אם אי פעם יצא לך לראותי מתוכי,
אולי אז תבין כי אני עולמי לבדי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|