"אנ'לא מאמין כמה שרע לי פה..." (היהודים)
כמה שנהיה לי טוב, המצב רק מחמיר, זה מרחיק אותי מהרצון הכי
גדול שלי, מהדחף הכי חזק שבי - להגיע לגלגול הבא, ואז אולי אני
אוולד שלמה, עם גוף ונפש תואמות.
לפעמים נראה לי שחיברו בכח את הנפש שלי לגוף, למרות שמומחים
הזהירו שאין אחוזי הצלחה, אפילו, אפסיים לניסוי הזה. הנשמה
תדחה את הגוף.
אני רוצה שיהיה לי רע, וכמה שיותר, שתהיה לי סיבה "מוצדקת"
לבלוע כבר את הכדורים (והפעם את כולם), סיבה שאנשים יבינו, הרי
לא כולם פרופסורים מומחים שקיבלו הסמכה במפעל המטורף וההזוי
הזה, בבית חולים של אלוהים. להתחיל להכשיר את כולם - עסק לא
רווחי בשבילי.
"מה איתי מה איתי מה איתי? לא מסתדר עם עצמי, מה איתי מה איתי
מה איתי? מה זה קרה לי? טוב לי או רע לי?" (אריק איינשטיין)
כשאת מתקרבת אליי וכבר נדמה לי שנהיה לי טוב, פתאום נהיה לי כל
כך רע, תגידי לי, איך את יכולה לאהוב אותי ככה, נפש כזאת וגוף
כזה, למרות שזה בא ככה קומפלט - או לקחת הכל באריזה אחת, או
לוותר, בחרת לקחת. במקומך הייתי מוותרת, או בעצם במקומי. איך
אוכל לתת לך לאהוב אותי ככה. והנה, שוב כמו תמיד מוותרת.
מצטערת, זאת לא את, זאת אני - טעות של אלוהים, כנראה לא נתתי
לנו צ'אנס מההתחלה. יודעת מראש שלא ילך, מנחשת שלא תקבלי אותי
ככה, ו"הולכת על זה" אבל בעצם שוללת אותנו מראש, גם כשאת קבלת,
זה לא עזר, נשארתי אותו דבר - אני לא הצלחתי לקבל.
אני יודעת שאת אוהבת אותי, גם אני אותך, מאד!! באמת! וכמו
שצריך ומקובל גם את אוהבת אותך, אבל אני - פגם ביצור.
להתראות נעורים, שלום אהבה.
ושלום ולא להתראות לך - הגוף בו שוכנת נשמתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.