קופידון בישל אהבה
נתן לה, ונתן ולו ונתן גם לו, ואפילו לזו.
ורק לליטל לא נשאר
ליטל הלכה והלכה. חיפשה לה אהבה.
סיירה מלב אל לב
ממבט אל מבט
אך כל לב בפנייה נסגר
כל מבט היה קר
והיא נשברה, אך לא וויתרה.
קמה על רגליה, ושוב פסעה.
בשבילים לא ברורים, צבעים לא מוגדרים.
שבילים שחשבה ששיכים לאהבה.
אך רק אכזבה ניכרה בדרכה.
"את עוד צעירה" אמרו בדרך
"היא עוד תבוא, אל תדאגי"
אך היא כבר מהרהרת, מה לא בסדר.
לא יפה מספיק? לא חכמה?
או אולי ביישנית?
המשיכה ללכת, לאט התעייפה
הסתכלה מהצד, על נשמות מאוחדות
דמעה מציפה
היא לבדה
יושבת בפינה בודדה בתוך ליבה
יושבת ובוכה
יושבת ומחכה
אולי קופידון יבשל עוד אהבה
והפעם אותה לא יישכח.
או שאולי...