|
אני יכולה לכתוב.
אבל אין בזה טעם.
אין בי מספיק תסכול להוציא על הנייר
אין בי מספיק אנושיות שתעורר הזדהות עמוקה
אין בי מספיק רגש כדי לגרום לעיניים לדמוע
אני לא מספיק עצובה...
יש בי רק מחשבות.
יותר מדי.
יותר מדי מבולגנות.
כשהן יוצאות מהפה, הן מאבדות כל משמעות
כשהן יוצאות על הדף הן נשארות, וממשיכות
אז אני כותבת...
יש בי רק שאלות
ומעט מדי
מעט מדי תשובות
ואני לא רוצה הכל לדעת
ויודעת שלאף אחד אין את כל התשובות
אבל שואלת...
ואני יודעת שאף אחד לא מבין
ומבינה שלאף אחד לא אכפת
ולא קולטת למה הכל נשפך על הדף
|
|
|
כל היוצרים בבמה
- הם אני.
כל השירים אני
כתבתי. וגם את
כל הסיפורים.
והמאסות.
כווווולם זה
אני.
אבל מה,
פלסטיקה זה לא
התחום שלי.
את זה הכלב שלי
עושה.
-מוקי מסכם הכל
בשתי מילים.
"אני אלוהים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.