בשפתיים הללו, בפה הזה,
בכולך, יש לי העונג המצפוני
לציית לחובה האזרחית
להשתמש, גופנית
ומה אז נדחק החוצה מרחם האפשרות
ונהיה  - זו שאלת מליון הפרסים
הספרותיים - אין ספק, אין ספק:
על דרך חלום עגנוני
עת תתלפפי ותכרכי ותשתרבבי
מתוך עיצום עיניים וריחוף הלב והשמעת קול
כנשר, כנשר דוקא -
לא כאלבטרוס, לא כבז,
זה גדול וזה תוקפני מדי:
נשר
לפני בוא הפוריטנים
היית שלי לגמרי, הו,
אמריקה שלי,
ארץ בתולה שלי,
נשר אנדיאני אחד
מעופף בשמייך ורואה
את המוסרנות האנגלית
והטירוף הספרדי, נצלני יותר מדתי
וחמדן יותר משניהם
תוקעים בך יתד
ויודע שתכחידי אותי במצודות, כמשמרת
אם לא אהגר,
בייאושי אני צולל אל האדמה, להתרסק -
אבל לא.