אמא,
אני לא יודעת כבר איך להסביר את המועקה שיש לי בלב.
הכאב, ההשפלה והזלזול שלך פשוטו כמשמעו הורגים אותי.
כל פעם שאני מנסה להסביר כמה חשוב וכמה רציני זה בשבילי את
מגיבה בצחקוק מזלזל ואני רק נעשית יותר ויותר קטנה.
אז בבקשה אמא,
תורידי לרגע את מסכותייך, הקשיבי לי, הביני אותי, התבגרי, נסי
להתייחס אליי ברצינות... אין לך מושג כמה אני סובלת כל יום
שעובר והמעשה עדיין לא נעשה.
הרי כל חייך למדת לקחים לגביי,
אז אמא, רק הפעם, בבקשה! תאמיני לי הפעם! בשבילי, בשבילה,
בשבילך ובשביל השקט הנפשי!
תוכיחי שיש משהו מעבר לחומת הקרות רוח הזו שלך... בבקשה...