אתה הפנים שלעולם לא אשכח
אתה סימן לתענוג או אולי לחרטה.
אתה אולי השיר ששרים סתם כך,
אולי הרוגע של הסתיו זה אתה.

אתה אולי האוצר ואולי התשלום.
אולי הקיץ אולי האביב
אתה הופך את היום להרבה מכלום,
אתה בשבילי כל האושר מסביב.

אתה אולי היפה אולי החיה
אך חיוכך משתקף תמיד בזרמיי.
אתה אולי רק הזיה,
שעברה לה במחשבותיי.

עיניך תמיד נראות שמחות,
כה שמורות אך כה גאות.
אף אחד לא רשאי לראות אותן בוכות.

אתה האהבה שלא יכולה לחכות,
באה אלי כמו צללים מהעבר,
שאזכור עד היום בו אשקוט,
אתה העתיד אתה המחר.

אתה הסיבה שאשרוד,
אתה בשבילי כל התשובות,
אתה בשבילי כמו סוד
שאנצור גם בשנים נכזבות.


תן לי את צחוקך ואת דמעותיך
אהפוך את כולן למזכרות,
וכשאאבד את חיבוקך,
אוכל בכל זאת להיזכר היכן מקומי להיות.
אתה לירן, משמעות חיי.
אוהבת, גל.