וי אור / מאבקים |
יושב מולי כבוי עיניים
ואני קפוצת שפתיים
נאנקת ממאבק הגרון
שני חצים בוקעים מחזהו
פונים אליי ולצדדים
מדבר אליי בשפה שאינני מבינה
ואני את זכרונותיי חובקת
אין מי שיחלוץ אותי מבגדיי
יתפעל מנשיותי
מתוך מערבולות חלום
נפתח אליי
לופת ירכיי
מעביר אצבעו בין רגליי
מחכות לנגיעות
כניסה ויציאה
אחד בדרכו
והשנייה כבר חזרה
אין לו קשר דמיון
רק נגיעות
בין גופות מתואמות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|