לתת כבוד לקמפיין המדהים של חברת הסלולר "פלאפון", שהצליחה
להחדיר מותג מרשים לשוק, ואפילו גרמה לנו לתהות לכמה ימים: "זה
נראה ממש נחמד. בטוח שזה קשור לחברת פלאפון???"

הפרסומות מרהיבות, הרעיון מבריק, והסיסמא, אוי הסיסמא.
"אסקייפ, יש לאן".

כבר חודשים שלא ראיתי הפסקת פרסומות אחת שלא היתה בה פרסומת
לאסקייפ, או לחילופין פרסומת למשהו אחר, שאנשי פלאפון הואילו
בטובם לתקוע את המפלצות שלהם בתוכה. כבר חודשים שאי אפשר
להדליק את הרדיו בלי לשמוע על משחקי הג'אווה המופלאים. כבר שנה
שאי אפשר ללכת ליום הסטודנט בלי שמישהו יתקע לך פלאייר עם
הזמנה לנסות חינם לחודש.

אבל שיא השיאים היה לפני כמה שבועות, כשישבתי לתומי עם בחורה
בבית קפה הרצלייני. בעודי חוכך בדעתי על מה לשוחח עמה, ניגש
אלינו בחור והתיישב בשולחננו הפרטי.
"תעיף, תעיף את הנוקיה", הוא הודיע לי בחברות יתר, תוך שהוא
מצביע על הגרסא הסלולרית שלי לסובארו פשע.
שנינו הסתכלנו עליו בתדהמה.
"בוא תראה איך מכשיר אמיתי צריך לעבוד", הוא אמר, והתחיל להציג
לנו את שלל היכולות של המכשיר שלו.
"החלטתם מה אתם רוצים?", ניגשה פתאום המלצרית.
"בשבילי כלום", אמר הבחור, והמשיך להציג לבת זוגתי המשועממת את
נפלאות הקריוקי של המכשיר.
אחרי 10 דקות של בלבול מוח אמרתי לו: "תשמע, אין שום סיכוי
שנקנה את המכשיר הזה".
"אתה לא מבין!" הוא ניסה להסביר לי, ורק אחרי שבת זוגתי לאותו
ערב התערבה והודיעה לו: "לא רוצים לשמוע! שלום", הוא הואיל
בטובו ללכת.

ועכשיו אני שואל: אסקייפ? לאאאאאאן בדיוק?! רק תגידו לי לאן...