אל תעלבו נשים, זה רק אליה, ולא זה לא מה שהחבר שלכם לשעבר
חושב עליכן. טוב נו, אולי קצת.

את פשוט מטומטמת.
אני לא סתם אומר את זה מתוך תסכול, באמת הגעתי למסקנה שאת ילדה
קטנה, טיפשה, עם אופי מעצבן והתנהגות נזקקת.
אני יודע שזה מגוחך, אבל אני לא מתנשא. באמת הגעתי למסקנה הזאת
אחרי שבועות של געגוע וחלומות בהקיץ. אבל פתאום הבנתי שכל
הגעגועים לא נבעו מאהבה, חיבה או איזה שהוא רגש, אלא סתם
מהרצון הבסיסי של כל בן אדם להרגיש נאהב. לא התגעגעתי אליך,
התגעגעתי לזה שיש מישהי להתקשר אליה, מישהי שאוהבת את הדרך
שאני נוגע בה, מישהי שמחמיאה לי, מישהי להחמיא לה. בקיצור, מה
שהיה חסר לי זה פשוט מישהי, לאו דווקא את, את באמת לא היית
משהו מיוחד, פשוט סתם. וחבל, כי את באמת נחמדה, אבל אני לא
אוהב אותך או את האופי שלך. אם להיות כנה לגמרי, את היית פשוט
תחביב, משהו להעביר איתו את הזמן. אני יודע זה נשמע נורא, אבל
חשבתי - למה לא, ואמרו לי "מה אכפת לך, אז תזרום!". אז זרמתי,
והסתבר שלא היה יותר מדי מה לזרום אליו.
אחרי שהבנתי שלא אליך אני מתגעגע, פתאום התחלת להרגיז אותי,
צורת הדיבור המפגרת שלך, הכתיבה האינפנטילית שלך שקופצת בין
סגנונות באותו משפט, הלקוניות, היכולת שלך להגיד "אתה תמיד
שותק" ובעצם אני זה שמדבר בעיקר, הנגיעות המגושמות שלך. התחלתי
להבין לאט לאט שאת איזה מין יצור לא ברור כזה, שבבי"ס לא היו
לך יותר מדי חברים והחברות שלך עכשיו לא יותר מידי סובלות, ואת
די מסכנה למעשה, אני מקווה שלא פגעתי בך יותר מדי, פשוט כל פעם
שניסיתי להפסיק את הקשר או שאת התחלת אותו או שאני מהסיבה הלא
נכונה שפשוט הייתי צריך מישהי להיות איתה, מישהי שהיא לאו
דווקא את.
אם המכתב הזה נשמע - ואהווו כמה שהוא נשמע - מתנשא, אז אני
מצטער. הוא באמת משקף את מה שאני מרגיש וזה לא ניסיון להתנקם
בך או משהו כזה, הרי את אף פעם לא תקראי את זה גם ככה.
אני כן אתגעגע לריח שלך ולמגע של העור שלך, אבל זהו. נראה לי
שזהו, רק לזה.
להתראות, היה נעים להכיר, מקווה שהחבר הבא שלך יהיה יותר נחמד
ממני, אני חתיכת בן זונה!