כל יום אחרי העבודה אני חוזרת הבייתה באוטובוס, אני יורדת
בתחנה המרכזית ומשם ברגל הבייתה, חולפת במהירות את הדומינו'ס
פיצה, השווארמה של משה, הסופגניות השומניות, הקיוסק עם הקפה
והקוראסון, ושלל המסטיקים והסוכריות במגוון צבעי הקשת.
ושם תמיד בין מקדולנלד'ס לבורגר קינג, יושב במין תנוחה מוזרה,
כפוף על ברכיו ונשען קדימה כנוטה ליפול, קבצן.
מושיט יד קדימה, פניו עצומות ועושה רושם שאם ישימו לו משהו ביד
או בכוס שמונחת לעתים לצידו, הוא בכלל לא ישים לב. הוא ממש אבל
ממש מסומם, רואים עליו שכבר מזמן הוא תקוע באותה התנוחה, וכבר
מזמן הזריק לעצמו את המנה האחרונה. אולי הוא בכלל מת, איך אפשר
לדעת? לדעתי הוא יכול הישאר באותה תנוחה עידנים ואף אחד לא
ישים לב אם הוא חי או מת ולאף אחד גם לא איכפת.
עוד יד או כוס פחות בשביל לזרוק בפנים עשר אגורות שלא שמתי
בקופת תרומות לאגודה למחמה בסרטן, בסופר אחרי קניה של חמש מאות
שקל שקניתי לעצמי.
אחרי הכל אנחנו לא תורמים לו רק בגלל שאנחנו לא רוצים שהכסף
שלנו יממן עוד מנה, בסוף הוא באמת ימות ואז זה יהיה בגללנו,
בגלל המנה שקנינו לו בעשר אגורות.

יום למחרת ראיתי קבצן אחר, זה שתמיד מקבץ נדבות בצומת שליד
הבית שלי, שתמיד עובר מחלון של רכב אחד לאחר ולא מתיאש.
שנינו נכנסנו למקדונלד'ס, השומרת בכלל לא בדקה אותו, כנראה
שהיא נגעלה. אני הזמנתי בורגר כפול על גחלים וצ'יפס וקולה וגם
פאי תפוחים לקינוח, והוא הזמין גלידה בשקל תשעים ופשפש ביד שלו
ושילם בעשרות אגורות שהיו לו בכיס.
את הגלידה נתנו לו מהר כדי שיאכל ויצא ולא יבריח לקוחות.
ככה לפחות זה היה נראה לי.
כשיצאתי ראיתי שוב את הקבצן הנרקומן, לידו ישב הקבצן מהצומת
ונתן לו ל'ק מהגלידה, באותו רגע חשבתי לעצמי "ואו איזו קמצנית
את, הוא מסכן, הוא רק צריך כסף כדי לאכול, ואת אף פעם לא
נותנת, אפילו לא שקל תשעים בשביל גלידה!!".

למחרת כברהכנתי בכיס ערמה של מטבעות שפרטתי במיוחד כדי לכפר על
עוונותיי, על הדעות הקדומות שלי, ועל כך שאני סתם פדלעה מפגרת
וקמצנית. מרחוק ראיתי את הנרקומן והוא נראה לי ערני במיוחד,
לידו ישב הקבצן של הצומת וכשהתקרבתי ראיתי שהוא בודק לו את כף
היד ואת הכוס ושואל אותו "נו אז כבר יש לנו מספיק כסף למנה
הבאה?".
הנרקומן ענה לו " כוסעמק  אם היינו עכשיו באלנבי היינו יכולים
להרוויח לחמש מנות, וואלה אתה בא נעלה לאוטובוס למרכז, גם ככה
כולם פה חארות". ואז הקבצן מהצומת שלעס את הוופל מהגלידה של
אתמול ענה לו " מה אתה מסטול?, כמה שיותר עשירים ככה יותר
קמצנים", הוא לקח חתיכת קרטון שהייתה על הרצפה ורשם עליה עם
אבן גיר קטנה
" אני נכה, אין לי עבודה, ביטוח לאומי ומשרד הרווחה שובתים
ואין לי איך להאכיל את הילדים", לידם עברה גברת זקנה עם סלים,
כנראה חזרה מהשוק, היא זרקה לתוך הכוס חמישה שקלים והמשיכה
לדרכה. הקבצן מהצומת סינן לה "תודה, אלוהים יגמול לך" וקרץ
למסטול, "אמרתי לך, כמה שיותר עשירים, יותר קמצנים".

הפעם בסופר את שארית הפרוטה שמתי בקופה, בקופה של האגודה
למלחמה בסרטן.
הא.... כמה שיותר עשירים יותר קמצנים, הא....מנייאקים מגיע
לכם, תמותו.