אני שוכבת וקוראת ספר, מנסה להתמקד באותיות ולמקד את המילים,
הכל נמרח לי על הדף ואני לא מצליחה להתרכז, משהו מפריע לי,
משהו מציק לי, הבטן שלי מתהפכת והקיבה משמיעה רעשים מוזרים,
אבל בעצם לא זאת הבעיה.
אני לחוצה ומרגישה את העצבים ברגלים, הבוהן שלי משחקת בפראות
עם עודף השמיכה שעוטפת את הפוך במיטה שלי, אני שוכבת ושוב
מנסה להתרכז בקריאה, הספר מעניין אבל עושה רושם שהוא לא בראש
מעייני כרגע. פשוט אני מרגישה שעוד שניה יצא מתוך המעים שלי
יצור
שחור ורירי שיתפוס את המנורה המזמזמת והמעצבנת שתלויה לי מעל
לראש ויפרק אותה לאלפי חתיכות קטנות ומקרוסקופיות והכל בעצם
בשינים שלו, ילעס אותה טוב טוב וירק לרצפה, ואז, אני אקום.
ועם אותה הרגל שהבוהן שלה שיחקה מקודם בעודף של השמיכה שעוטפת
את הפוך, אני ארמס לה את האמ'אמא שלה ויפרק אותה לחתיכות עוד
יותר מקרוסקופיות, תוך כדי קפיצות עצבניות ושבירת הפלסטיק
האדום שמגן על הנורה, עד שפשוט הרגלים שלי ידממו ואני אצטער על
כך שבכלל חשבתי על זה מלכתחילה.
אז בסוף אני מניחה את הספר ופשוט מכבה את האור, עכשיו שקט, רק
אני והבוהן שלי שמשחקת עם עודף השמיכה שעוטפת את הפוך.
עצבים.