|
אני מתענגת על קפה.
שקט בחוץ.
יום טיפוסי של תחילת קיץ.
חם, עוד לא חם מדי.
אני מרגישה את מזג האוויר. מרגישה אותו בעצמותיי ובכל נימי
נפשי.
ביום כזה הייתי רוצה לצאת מהבית ולטייל במקומות אליהם הייתי
בורחת מבית הספר התיכון.
שוקעת בינות עצמי
בדיו סגול על נייר של מחברת
קמוטה
לשכב על הגב אל מול השמש, גבוה על מתקן משחקים מעץ
לעצום את העיניים ולשכוח
למצוא מנוחה.
יומיים של גשם ואני נבהלת
ומה אם הקיץ לא יבוא
ומה אם כל מה שהחל להשתנות
יחזור אחור
הגופיות רוטטות בארון
התאוותי לרוח החמה הזאת
לילה ראשון של קיץ
השנה הזאת
אני פוקחת עיניים חזק
להישאר בהכרה
לחכות למעלות שיעלו
במעלה חוט השדרה
ירופפו נקודות של עונג
ישחררו לילות קלילים
של צחוק
הקיץ מיטיב עמי
ואני זונחת אחרי
את כל אנשי החורף, נרגנים
כל אנשי הזיעה המיותרת
אין דבר מיותר הקיץ הזה
שום רגש לא יוותר מיותם
שום תמצית של חיים
המיצוי
המיצוי הוא הקיץ הזה
ועדיין שאריות של קור
מרעידות אותי
לא, לא לחזור אחור.
3-7.03.04 |
|
|
עדר של באפולו
יכול לנוע
במהירות של
האחרונים,
כשהעדר ניצוד
הראשונים למות
זה החלשים,שזה
לטובת העדר
כולו, כי כך
למעשה משתפר קצב
העדר, כך גם
המוח, הוא יכול
לסיים פעולה רק
אחרי שאחרוני
התאים מגיעים,
וידוע כי צריכה
מוגברת של
אלכוהול הורגת
תאי מוח
ןהראשונים למות
הם החלשים!
אז מה אני מבין
?
גולנצ'יק לא
מכורי רושמים
ב-ק ועובדות
החיים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.