אין לו ידיים, הוא לא יודע לדבר, לבטח לא לרקוד, אך הוא עושה
זאת בחן של עננה אוורירית.
אם היה לו שם, היה מנסה לפרוץ החוצה, ואם היה יכול, היה נעלם
כליל ולא מעורר תשומת לב.
ילד קרקס, המכונה ג'יוואס, שגובהו לא יותר מכמה סנטימטרים.
הוא מוצג בתוך בקבוק אטום, המנוקב באחד הצדדים.

ג'יוואס יודע את תפקידו היטב, מקפץ מעלה מעלה ונופל לתחתית.
רואה את השתקפותו על המסכים מסביב, יודע להמנע מכל החלקה וכאב.
ופעמים ספורות אף הצליח להקפיץ עצמו לכדי סלטה וזכה לתשואות
נלהבות.
אחדים בקהל סתם הצביעו עליו ושאגו. והוא הכיר פרצופים רבים,
בהם עובדי הקרקס ואושיות בעלות שם, אשר מסתובבות עם ילדיהם
מאחורי הקלעים ומצביעות עליו בטרם ואחרי המופעים.
הם הרגיזו אותו, אך כל שעשה היה לשבת, ראשו רכון עם רגלו האחת
ותחתית הבקבוק הנה שלולית מלוחה.

ג'יוואס ידע לשרוק. לא פעם חשב לנפץ בקולו הדק את זכוכית
הבקבוק, או לפחות לשבור חלקים סביב החור דרכו נשם, אך בכל עת
שניסה, היה מגיע כלב הרוטוויילר הזקן של בעל הקרקס ונובח.

ג'יוואס קיפץ הנה והנה בתוך המעבר הצר שבפנים הבקבוק, עיניי
הכלב האדירות עקבו אחר כל תנועותיו, וג'יוואס הקט היה נוחת על
תחתית הזכוכית החלקלקה, עוצם את עיניו ומעמיד פני ישן, עד אשר
הכלב היה מתרצה ומניח לנפשו.

בשעות הפנאי היה ג'יוואס מתבונן בדמויות האתלטיות הצבעוניות
אשר התרוצצו סביבו, נהנה להתבונן בהן בשעת ביצוע תרגיליהן
האקרובטיים.

באחת ההופעות חש ג'יוואס ברע, אך בעיקר משום שלא דאגו
לבריאותו, ובעצם, לו עצמו לא היה אכפת, שכן חייו לא היו חיים
והעולם בחוץ היה מעבר לזכוכית, הוא שתק.
קבוצת האקרובטים עלתה, ואילו הוא הבחין לפתע בילד קט המתקרב אל
בקבוקו. ג'יוואס הורגל לדמויות רבות המופיעות יחדיו, ואילו
הילד התקרב לבדו, כשעיניו מתרחבות עוד ועוד ככל שהמתבונן בו,
ביצור הקט שבבקבוק.
ג'יוואס נע הנה והנה. מסתכל בילד בבעתה. ולפתע חש שכל עולמו נע
תחתיו. הוא החל להחליק מטה ומטה, ברעש אדירים, מעלה ומטה, מעלה
ומטה ולצדדים. ולפתע חש בזעזוע כה עמוק שראשו הסתחרר.
הוא פגע ברצפה, זכוכיות כלאו התפזרו מסביב.
תחושת הבחילה, שליוותה אותו טרם התקרית עם הילד, התחזקה. הוא
התבונן וראה מאחוריו את דמות הילד הענק עוקב אחריו, ומיד החל
לזחול קדימה, לעבר מעבר קט בקיר.
כשעבר לצדו השני של הקיר, נתקל בדבר מה דביק, וככל שניסה
להיאבק בו לא הצליח להשתחרר. כשהרים ראשו מעלה, הבחין בלועו
הכביר של כלב הרוטוויילר הזקן.

כאן הסתיים סיפורו של אותו ילד בעל כורחו.
עם ראשו הכבד ומחשבותיו הרבות, על חייו הצרים וטיפוס מחוץ
לזכוכיות.
גורלות זועקים לבעלי בחירות משתנות, כלבים אינם שעשוע לילדים
בגודל סנטימטרים ספורים, אינם אלא יוצרים חששות.