|
כנבט המסרב להיפרד מקליפת זרעו,
ועומד שפוף אל מול קרני השמש המחממת
וקליפתי היא את.
ואכן בעבר שמרת ועטפת באהבה,
אך בעבר.
והשלמת אותי ונוצרנו מאותו החומר,
וידוע לי כי בעבר לא יכולתי להתקיים בלעדייך
והינה אני שוב נאחז בעבר...
כל-כך קשה להיפרד.
ועדיין נזכר בלילות ארוכים מהעבר
עבר
בער
רעב
עב
בר
וכל-כך רע.
אך לא רע שהיה,
כי אם רע שנתלה
בעבר
שנגמר.
האם ידעת?
האם ידעת -
כי יום אחד תושלכי מעלי
וניפרד...?
כל ילד מכיר את ההמשך.
כל הדיוט מכיר את חוקי הטבע האיתנים
ועדיין כנבט המסרב להיפרד
מרכין את ראשי לאדמה
ונאחז בקליפה,
בך,
ומסרב להיפרד. |
|
|
עם כל הכבוד
למקרה המצער
שקרה שם,
מה זה השם הזה
קוטאותי?
ולאן נעלם
צבוטאותי?
שגם זה לא שם מי
יודע כמה...
אבל הוא בחיים
אז לא מדברים
איתו.
אבל קוטואותי,
מה זה?
בצבוטאותי לפחות
יש תאור של
פעולה וזה אולי
מובן או מועיל,
אבל מה זה
קוטאותי, זה
נשמע כמו שם של
דלקת במעי הגס!
להב בן-לאדן,
גננת במעון
לקשישים, בויכוח
פילוסופי עם
מעריץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.