|
כנבט המסרב להיפרד מקליפת זרעו,
ועומד שפוף אל מול קרני השמש המחממת
וקליפתי היא את.
ואכן בעבר שמרת ועטפת באהבה,
אך בעבר.
והשלמת אותי ונוצרנו מאותו החומר,
וידוע לי כי בעבר לא יכולתי להתקיים בלעדייך
והינה אני שוב נאחז בעבר...
כל-כך קשה להיפרד.
ועדיין נזכר בלילות ארוכים מהעבר
עבר
בער
רעב
עב
בר
וכל-כך רע.
אך לא רע שהיה,
כי אם רע שנתלה
בעבר
שנגמר.
האם ידעת?
האם ידעת -
כי יום אחד תושלכי מעלי
וניפרד...?
כל ילד מכיר את ההמשך.
כל הדיוט מכיר את חוקי הטבע האיתנים
ועדיין כנבט המסרב להיפרד
מרכין את ראשי לאדמה
ונאחז בקליפה,
בך,
ומסרב להיפרד. |
|
|
הוא לא יודע
לנגן, הוא לא
יודע גם לכתוב
ובעיניו זה לא
הוגן, והוא חושב
שזה לא טוב
הוא לא יודע
לרקד, או לדלג
על שלוליות
הוא לא יודע
לנקד ולא לסחוב
בעליות
הוא לא כותב על
שולחנות ולא
חותך בסיבובים
לא מתעסק עם
אלמנות ולא יורה
בארנבים
אדם מאוד מאוד
פשוט, שלא זקוק
לשום כפיל
תמיד נוהג
ברגישות, ורק
חבל שנקרופיל
זוזו לסטרי ושכן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.