השיחה הבאה התנהלה, אולי בין שני אנשים משכילים באוניברסיטה
העברית בירושלים. מצד שני אולי היא התקיימה בשעת לילה מאוחרת
בין שני פועלי ניקיון בבית חולים במרכז הארץ, או שאולי היה זה
בדרום. אולי הייתה זו שיחה בין פסיכולוג לחולה נפש הוזה. אולי
אתה דיברת על זה עם מישהו אתמול בלילה. אולי היא התקיימה על
כוכב אחר. אולי לא התקיימה עדיין. אולי היא מתקיימת ברגע זה.
אולי, רק אולי, היית רוצה לשמוע שיחה כזו מבלי שירגישו בך?
תחליטו מה מהנזכרים למעלה הגיוני יותר. אני בכל מקרה - לא
הצלחתי לבחור, או להיזכר, מי אמר למי, למה ומתי. אז אמרו
לי...

"שמעת על תוצא הפרפר ?"
"כן."
"כמה זמן כבר לא קראת על דבר כזה בעיתון ?"
"לא זוכר, כמה שנים טובות אולי... מדוע ?"
"אף אחד לא מדבר על כאוס יותר, שמת לב ?"
"אולי כי זה לא מעניין אף אחד..."
"אתה באמת מאמין שנפנוף כנפיים של פרפר בטוקיו יכול לגרום
להוריקן בפלורידה?"
"לא יודע, אני לא מדען."
"אז למה לא שומעים כלום על זה? זה באמת נכון או אולי מי שהמציא
את זה, הוכיח שעשה מעצמו צחוק?"
"שוב קראת אסימוב?"
"אתמול בלילה."
"ואתה מאמין לכל הסיפורים שלו שבעצם חייזרים עורכים בנו
ניסויים בכל תחומי המדע?"
"תשמע, אני לא פוסל את האפשרות ש..."
"נו באמת !"
"מה ? זה לא ייתכן רק מפני שמעולם לא ראית הוכחות לכך?"
"אני יכול לומר לך למה כן ראיתי הוכחות..."
"מה ?"
"אתה חושב שמדע הכאוס מת?"
"אולי לא מת, אבל הובס לעת עתה..."
"ומה אם אומר לך שממשלת ארצות הברית פשוט שומרת את הידע
לעצמה?"
"מה??? על מה אתה מדבר?"
"פשוט מאוד - על חיזוי מזג האוויר בעזרת חוקי הכאוס!"
"ואתה רוצה לומר לי שהם הצליחו לעשות את זה?"
"כיצד עוד תוכל להסביר את ההיעלמות הפתאומית של המדע הזה?"
"חייזרים?..."
"לא נראה לי..."
"אז מה אתה טוען בעצם? ממשלת ארצות הברית יודעת איך לחזות את
מזג האוויר?"
"בדיוק. הם חוזים בדיוק של תשעים ותשעה אחוזים כמעט חודש
קדימה. הן חוזים את כמות המשקעים השנתית בדיוק של שני אחוז בכל
מקום שתבחר על פני הגלובוס."
"וסופות? שטפונות?"
"גם אלו."
"והם אינם עושים דבר למען כל אלו שעלולים להיהרג באירועים מסוג
זה?"
"כנראה שלא."
"אז למה הם מחזיקים בידע הזה?"
"ישנן שתי סיבות - האחת צבאית, ושניה אזרחית."
"אהה..."
"את הסיבה הצבאית אתה יכול להבין."
"כן."
"הסיבה האזרחית גם כן די פשוטה. אתה יודע כמה חזאי מזג אוויר
חיים בארצות הברית לבדה?"
"באמת כמה?"
"ישנם עשרה חזאים לכל עשרת אלפים איש. זה הרבה אנשים. אני מדבר
על חזאים בתחנות שידור מקומיות, מתמטיקאים שעוזרים בחיזוי
במרכזי חישוב שונים, ערוצים שלמים שמוקדשים למזג האוויר. גם
באינטרנט, בעיתונים, בכל מקום! תאר לעצמך מה היה קורה אם כל
האנשים האלו היו נהפכים בן לילה למובטלים..."
"אני מתחיל להבין."
"זה קצת אירוני למען האמת."
"הו ?"
"כן. החזאים הרי מנסים לחזות את מזג האוויר בדיוק כמה שיותר
גבוה. הם אפילו מתחרים בינם לבין עצמם על תואר מפוקפק זה -
החזאי המדויק ביותר של השנה - או משהו דומה... בכל מקרה, ברגע
שהם באמת יוכלו לחזות באופן מדויק את מזג האוויר לא יהיה יותר
צורך בהם. כולם מודעים לעובדה המזעזעת הזו, אבל כולם טומנים
ראשם בחול."
"וואו! מעולם לא חשבתי על זה כך... אבל בוודאי זה רק עניין של
זמן עד שממשלת ארצות הברית תתיר לפרסם את הממצאים, הם לבטח
יחלו להסב אותם למקצועות אחרים בהדרגה, יבנו תדמית שלילית לכל
עניין החיזוי ואנשים כבר לא ירצו להיות חזאים..."
"ואני מניח שעכשיו כל בנאדם שני רוצה להיות חזאי?"
"אהה... כנראה שלא. אני מניח שיש להם תדמית שלילית כבר עכשיו.
אולי הם כבר התחילו בתוכנית?"
"בכל מקרה החייזרים של אסימוב לא מעורבים בעניין."
"מהיכן אתה יודע על כל העניין הזה של חיזוי מזג האוויר?"
"אני לא."
"אתה לא?"
"פשוט לא!"
"כלומר..."
"כן, המצאתי את הכל בזמן שדיברנו."
"מה אתה מנסה להוכיח בזה?"
"העולם הוא בדיוק כפי שאתה רואה אותו, לא פחות ולא יותר."
"זאת נקודת השקפה של ילד קטן!"
"לא נכון. אם אתה מודע לכל מה שקורה סביבך אין סיבה בעולם
שמשהו יעלם מעינייך. הנסתר שייך לסרטים, לספרים האפלים,
למותחנים של השעות הקטנות של הלילה, לפרנואידים שרוצים להאמין
שמשהו גדול מהם מניע את חייהם."
"אין קנוניות, אם כך?"
"מצטער לאכזב אותך."
"אבל, רגע אחד... איך אני אדע...?"
"תדע מה ?"
"ש..."
"שאני לא חייזר שנשלח למנוע מהמין האנושי כמה הטבות בסיסיות?"
"כן."
"כנראה שלעולם לא תדע."

...במה בחרתם ???