הייתי מצייר אותך ללא קווי מתאר
יוצאת מתוך חלום בנויה לפי רצון.
היית עושה לי להרגיש שאין אחרת בעולם
הייתי מעדיף לחשוב שאת לא קיימת בשום מקום

מכיר את קולך ולא שמעתי אותו בחיים
יודע איפה את גרה למרות שאין שם אפילו רחוב.
אם הייתי פוגש בך לא הייתי עושה כלום
הייתי משתתק הייתי נאטם.

את לא קיימת רק תחליפים.
ואם את קיימת אולי עדיף שלא נפגש.
עכשיו אני אולי חצוי אבל אני לא יודע אחרת.
כשאהיה שלם מי יבטיח לי שאשאר כך.

אבל את שם. זאת דרכו של עולם.
ואנחנו נפגש יום אחד. אני אופתע את גם.
לא יהיה צורך במילים. מקומנו יושלם.
קצת חבל שכל הדרך מלאה בתחליפים.

ואולי כשאלך לישון. אולי אחלום עלייך שוב.
אצייר אותך ללא קווי מתאר. אחסיר כמה חלקים.
כשאראה אותך אהיה מופתע. כשאשמע את קולך.
צורם. או שאולי ערב. קולך יהיה חסר משמעות.

מבט העיניים, הקשר העמוק.
הידיעה שתיקח אותי כל כך רחוק.
יופי שפתייך ריח פניך.
והצער בידיעה שאי אפשר לחמוק.

ועם כל הכאב, עם כל הסבל
הייתי הורג את עצמי בתמורה אלייך.
מקבל אותך. מסתפק בידיעה.
הייתי מת מאושר בידיעה שאת איתי.