יושב לי פה ליד המחשב... שומע מוזיקה ישראלית ברקע... מנסה
להתרכז במילים ואולי הם יצליחו לומר מה שאני רוצה להגיד לך...
אבל בעצם אני לא רוצה לומר לך כלום... אני רק חושב... אולי אני
רק רוצה לכתוב אבל אני לא מאוהב או לא מדוכא בתקופה האחרונה...
סתם אנטיפת.. לא רוצה לעשות כלום... רק יושב לי פה וחושב...
הצורך לכתוב דווקא לך בא מזה שאני חושב שאת הבן אדם שהכי קרוב
אליי ביום-יום... נכון יש את מירב ויש את דנה, אבל לך אני מספר
כמעט הכל ואני לא מחביא ממך דברים... אם אני מדוכא אני אגיד לך
וגם אם אני לא אני אגיד לך... אם אני היפר אני בלי לשים לב
יכול לעלות לך על העצבים, אבל זה לא בכוונה ותמיד אני מבקש
סליחה... זה דווקא די מוזר שלמרות שאמור להיות איזשהו מתח
בנינו בגלל שהייתי דלוק עלייך ואת יודעת מזה דווקא אחרי זה
התקרבנו... אבל זה נושא שדשנו בו מספיק...

עבר זמן של שעתיים ככה ואני חזרתי לכתוב... תומר מתחיל לעלות
לי על הפיוז ואני לא רוצה להיכנס איתו למריבה שאולי יכולה
להיגרר למשהו יותר גרוע... גם המצב לא משהו באופן כללי... אני
בחופש סופסוף ואין הרגשת הקלה... המדינה במצב חרא.... אין שום
קשר אחד לשני אבל עדיין... אין הרבה אנשים שלאחרונה אני נהנה
לדבר איתם... אתך, מירב,  עם דנה אני בקושי מדבר, עם אורי
הייתה לי שיחה ממש נחמדה אתמול בטלפון - אבל יותר מזה אף
אחד...

לא יודע למה אני ממש להגיד לך את הדברים האלה... גם לא יודע
למה לך... אף פעם לא הרגשתי כמו שהרגשתי בתקופה שרציתי אותך...
למה אני לא מדבר על זה עם אחרים... אף אחד לא יודע איך אני
מתחיל עם בנות... אף אחד לא יודע למה אני כל כך רוצה חברה חוץ
ממך... אבל דווקא אותך... שרציתי... יודעת מזה... התאהבתי בך
בגלל שאת אחלה של בת אדם... בגלל מוזיקה.... בגלל החברים
המשותפים.... אבל כנראה שאהבתי יותר מידי.... כנראה שאת לא
רצית.... עדיין קרוב.... עדיין רוצה... די בטוח שאת עדיין
לא... אבל אין לי מה לעשות בנידון... אפילו שניסתי עם בנות
אחרות חשבתי רק עלייך.... אולי כנראה זה לא עבר לי.... עדיין
רוצה אותך... רק אותך... אולי מתישהו זה יעבור לי.... אולי
מתישהו את תרצי... נראה כבר... "עכשיו תשמעי את איך שאצעק, אני
אוהב אותך"....