אביטל גני / מעוות |
זה עדיין לא מאוחר בשבילך
להתקשר.
אתה מביט בי כשאני עוברת לידך
ולא מתייחסת אל מבטייך ששואלים אותי
כל-כך הרבה שאלות.
אתה מתיישב מולי, בערך
ואני לא יכולה שלא לחייך כשהמבטים שלנו
נפגשים.
ניסיתי לכעוס, תאמין לי, ניסיתי.
אתה עונה לי בחיוך.
חיוך מסתורי רק של שנינו.
לך תנסה לתקן יחסים של אחרים.
אתה ממשיך לברוח כל הזמן.
לבסוף אני צוחקת ממך כל-כך,
אתה מקשיב לדברי חכמה,
מישיר אליי מבט,
ויודע שראיתי.
3.12.03
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|