(מהתלוצצות לילית על שערה של אישה
בין לילה הפכנו למיקשה,
עם הזמן אומר ללא בושה
ירד מיספרנו
מחמישה לשלושה.)


דמעה יורדת על לחיי
מנקה את המישחה
את הסלולרי כיביתי
כדי שלא אשמע את הצילצול, שלך.
שירה נשמעת כיללה
משתלטת על החדר,על זו החשכה
ואז הקטנה ביקשה עזרה
שאטפל בכאבה שלה.
שוב התבהר לי
שלתת מעצמי מסיח את דעתי
ולרגע מרפא את זה שלי.
את אפילו לא ידעת
עד שצילצלת ואולי הבנת,
שאני כציפור שחורה פצועה
ממאנת להענות לקריאתך,
פגועה?
מצטערת אבל את קרעת
חלק ממני,
ממך
ולא חושבת ששבעה ימים
יספיקו לרפאני.

דמעות נופלות על הכרית
מרטיבות את המיטה
ואת כשתהיי שם, מעבר לים
גם את כאבך תמחי
מבלי לדעת על מה
מרחיקה אותך אני,
אחותי המיקשה.
עורב קרע ,תעוף מהר אל הקן חזרה
זקוקה לך ומתגעגת בלי הכרה.