|
את שירי לא כתבתי כדי
שינוחו בתוך ספרים
על מדפים של סיפריה
מנוקדים ומוגהים.
אני רציתי ששירי ירוצו בשדות ובערים
בין האנשים והצמחים,
הילדים והזקנים.
שינגנו בליבן של
נערות יפות וצעירים עצובים.
לא לכך הם נועדו,
לא לשבת בתוך בתים
מסודרים מדי
על מדפים ממוינים ונקיים
בין מיליוני אותיות
מסודרות בשורות.
כאשר כתבתי
לא חשבתי על בתי-קברות
קטנים ומנוקדים
של אהבה וסערות נפש. |
|
|
אמא, די לשים לי
קליפה של ביצה
בחביתה, זה לא
מוסיף לטעם!
מוגש כחומר
למחשבה ע"י
ארגון המחאה נגד
ארוחות עשר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.