|
את שירי לא כתבתי כדי
שינוחו בתוך ספרים
על מדפים של סיפריה
מנוקדים ומוגהים.
אני רציתי ששירי ירוצו בשדות ובערים
בין האנשים והצמחים,
הילדים והזקנים.
שינגנו בליבן של
נערות יפות וצעירים עצובים.
לא לכך הם נועדו,
לא לשבת בתוך בתים
מסודרים מדי
על מדפים ממוינים ונקיים
בין מיליוני אותיות
מסודרות בשורות.
כאשר כתבתי
לא חשבתי על בתי-קברות
קטנים ומנוקדים
של אהבה וסערות נפש. |
|
|
השיער הבלונדיני
המהמם, העיניים
המבוהלות,
המדהימות
בלחותן,
המסתכלות עליי
ביראה והריסים
שהצלו עליהן;
השמלה הלבנבנה
שלך שתאמה באופן
מושלם את
הנעליים,
השפתיים
החושניות, העור
התכול... זה מה
שעשה אותך כל כך
בלתי נשכחת
כשהכנסתי אותך
לסיר.
גרגמל נזכר
בדרדסית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.