המתמטיקה הייתה כאן לפני שנולדתי אבא,
העצים והנחלים, הרגשות שהגדרנו, כולם יחסיים.
אבל הכלום...
אותו כלום שהאדם המציא כדי לחפות על הפחד מהלא נודע.
הכלום, שהוא הדבר היחיד שהוא לא יחסי.
לא יחסי לכלום. לא יחסי לכל.
אבא
הכלום הזה בתוכי, מתפשט.
לא אגדיר אותו, כי הוא כלום.
הוא מאומה, והוא תמצית חיי.
זה הלא נודע שלי ושל כולם, שאליו אנו הולכים וממנו באנו.
כן אבא,  
הכלום הזה שנמצא כמה דקות בשינת הלילה שלנו, נמצא בשבריר שניה
בין מחשבותינו לעיתים רחוקות, נמצא בכל מקום ובשום מקום.
הכלום הזה שאנו לא טורחים למצוא אותו ואנו לא יכולים להבין
אותו.
הכלום הזה הוא כל יכול, הכלום הזה ברא אותנו, והכלום הזה יהרוג
אותנו.
כלום. ממש כמו הסיבה שנולדנו, או כומ הסיבה שנמות.