אז אלוהים מנסה אותי כל הזמן, ולא מפסיק. לא נותן לי הפוגה בין
מבחן למבחן - פשוט לא מפסיק - אתמול אלוהים רצה להראות לי כמה
היא אוהבת אותי וקרא לי אליו. אלוהים לא מודה, לא עוזב ולא
מרחם - במיוחד לא עליי.
אז מה אם נתן לי אותו אחד בוחן כליות ולב? הפיח נשמה באפי? גרם
לי צער רב? מונע ממני אהבת אישה? מסכסך ביני לבין עצמי? מה
לעזאזל קיבלתי ממנו? איך לעזאזל הנ"ל מחליט מי יזכה לאושר ומי
לא?
מי הביא אותי לטעות בעבר כדי שאשלם עכשיו? מי התיר לי לטעות?
מי היו אלו שפתחו את דלת הטעויות כדי שאפסע מעבר לסף ואטעה? מי
היו אלו שבגללם באתי לעולם הזה? מי היו אלו שלא הציעו לאבי
להשתמש בקונדום? יקולל האדם שהכיר בין אימי, שתחיה, לאבי, שהלך
לעולמו ויקולל לעולם - עלמי עלמיא. האם האשם בטעויות שלי זה
אני בעצמי, או אותו אחד המכונה "אלוהים"?
של מי הייתה האצבע שסחטה את ההדק? שלי או של "ההשגחה העליונה"?
מי כמעט עשה אותי זכרוני לברכה? מי כמעט שלח חזנים לשיר עליי
"אל מלא רחמים"? אני - או שעזרו לי בכך? האם השוכן במרומים
אוהב אותי כל כך, ולכן מעמיד אותי במבחנים כל פעם מחדש? אני
מאמין שלא - זו התעללות לשם התעללות.