[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מני דרבנר
/
קינת דוד

זו השיטה הדפוקה, זה מה שגמר אותך. זו ההרואיות שלך, זו
הנורמה. אני יושב לבד ומנסה לקבוע מה גמר אותך קודם - ההורים
שלך, ה"עפיפונים", או הכדורים.
אני זוכר את שנינו מסטולים אחרי הוודקות, אני זוכר את ההקאות,
מנסה להיזכר במה שעשינו. לשווא. היי מה זה היה בשבילנו ללכת אל
הקונקשן לקנות קופסת גפרורים מלאה גראס, לשבת בכיכר ולצחוק על
המדורניקים. היו לנו ימים טובים יחד - אבל הלכת.
שנינו יודעים שעדיף לך למות מרצונך, שנינו יודעים מה רצית -
אבל למה עכשיו? ישבנו אתמול בחשישבת ואמרנו: "לעזאזל! הבן אדם
מת בתול, הכיצד?"
אני לא אסלח להם. אני מבטיח לך, שאני לא אסלח להם. הם דפקו לך
את החיים. הם לחצו אותך לפינות, הם = החברה, שלא נתנו לך
לחיות. בגללם מילאת את הגוף בכדורים, בגללם התאבדת. בגללם.
בטוח שהם ינסו להצדיק את עצמם בכל מיני מילים יפות, הם
הפרופסורים, הם הממסד.
שנינו נשאנו את דגל המהפכה . הלכנו והפגנו נגד מלחמות , הלכנו
וניסינו לשנות - אבל נתקלנו בממסד, באותם אנשים שמפחדים
משינויים, אותם אלו שהרגו אותך. אלו שהמציאו את הכדורים,
שהלחיצו אותך. הם.
אז נקברת בדרך לה התנגדת, וכל החבר'ה ליוו אותך במה שנקרא:
"דרכך האחרונה". אני לא יכולתי להסתכל על זה, המחזה היה
מזוויע: אמא שלך עמדה שם ובכתה. ובכתה ובכתה, אני לא יכולתי
להסתכל על זה - "מה היא הייתה אומרת לו הייתה יודעת שהבן
המוצלח שלה היה סטלן בפול טיים ג'וב וצייר גרפיטי", חשבתי.
אז מה בכל זאת גמר אותך? מה, לעזאזל, גבר עליך, עלינו? איך
היינו צוות נהדר, לא זזנו מטר בלי השני. זהו נפרדנו ואני שונא
אותם. אני שונא אותם לא בגלל שהרגו אותך (הרי מזה לא פחדת) אלא
שונא אותם בגלל שלקחו אותך ממני. כאילו נקרע בי משהו, למה?
כל השיחות שהיו לנו על המוות: למה ואיך, כל הדברים שאמרנו,
כאילו אין להם תוקף. אתה אמרת לי: "אני לא רוצה שתבכו עליי,
תהיו שמחים כשאמות." אבל איך אפשר? איך אפשר להמשיך את החיים
כאילו כלום לא קרה, איך?

שמואל ב' פרק א': "[ב א,כו] צר לי עליך, אחי יהונתן, נעמת לי,
מאד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים. [ב א,כז] איך נפלו גבורים,
ויאבדו כלי מלחמה;"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל מה שמוניקה
לווינסקי מחפשת
זה זיון!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/3/04 9:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מני דרבנר

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה