אין לי סכין
לחתוך איתה את הקרום
השקוף, המשיי
לפעמים אני לא
מבין
איך הגולם יכול
פעם לא הייתי צריך
יותר
ממה שלא היה לי
אף פעם
יד אחת
אוחזת במספריים
כמבקשת לגזור
את השנייה
למה אי אפשר
ללחוץ יותר בעדינות
להגיר את הדם
הישן
שבמקומו יצמח הגוף החדש
איך לפעמים יש הרגשה שאין
שאי אפשר
שלא יכול
ואז מתוך
- שום דבר בעצם -
הכל מתחיל לצמוח שוב
וגדל, משתרג ופורח
ונושר, בורח, מצמיח קוצים
איך זה לפעמים יש הרגשה
שאי אפשר
זה זורם חופשי
בדרך אחרת מזו
שכולם מנסים
כל כך משתדלים
להוביל
חסרים לנו אינסטינקטים שיוכלו
להגיד לנו
מה שאנחנו יודעים
כבר ממילא
אם נדמה מפעם לפעם
שכבר אין כל
דרך שהיא
אז ורק אז
אפשר למצוא אותה
באמת
הדבר היחיד שיכול
לפוצץ את הסכר
הוא הלחץ של המים
לו הזמן היה דבר שאפשר
לעצב
היינו חובטים בו בכח
נועצים בו קלשונים,
אצבעות,
ידיים.
אבל רק כשנבין שהזמן
מעצב אותנו
נוכל פשוט לזרום
לא צריך להיות כבד
כמו פיל
בשביל למחוץ נמלה
אבל אי אפשר שלא להיות
עדין כמו משי
כדי באמת להתקרב
אליה
נראה שהעולם "קל" יותר
למי שמתעקש להיות
כבד
גם אם
תדע
כל מה שאתה יכול
אף פעם לא
תבין
את כל מה שאתה יודע
כל דבר שאתה
קובר
משנה צורה, מרקיב
מתעוות.
כל מה שאתה
זורק לים
נשטף חזרה
במוקדם או במאוחר
עם הגאות הבלתי נמנעת
גם הלילה הכי זוהר
גווע
תחת אורו של היום
ראי עומד
מנופץ
מראה שבורה בתוך הקיר
מה שזז בחשכה
אי אפשר לראות
באור
מה שאמרו לי
מה שלימדו אותי
מה שהייתי
מה שאני
מה שפחות
מה שיותר
חייב להיות משהו
שיסתדר
קרעים דקים
בשמלה הלבנה
חורים שחורים
ברקיע הכחול
שנאה ואהבה
אש ולהבה |
