רינג רינג
"הלו?"
"היי. זה אני, מה נשמע?"
"היי. הכל אחלה. מה איתך?"
"תשמעי, אני צריך לספר לך משהו."
"מה?"
"אה... אני אוהב אותך"
עוד פעם הוא? טוב, אני מחבבת אותו כידיד. אבל... זה לא פעם
ראשונה שהוא עושה לי את זה. למה הבנים הם כאלה? הוא לא הראשון,
ואני מקווה שהוא יהיה האחרון.
"תשמע,  אני לא שונאת אותך. באמת שלא"
"לא חשבתי ככה, אף פעם. יש פה אבל לא?"
"כן. אבל, אני לא אוהבת אותך. יש לי חבר אתה יודע"
"כן. אני יודע"
אם אתה יודע, מה אתה רוצה ממני? אוף איתם הבנים האלה. חושבים
שאני יעזוב הכל בגלל שהם אומרים לי שהם אוהבים אותי. אני לא
רוצה לשבור את הקשר איתו. ככה עשיתי עם הקודם. זה כזה עצוב. לה
מהם חייבים לגרום לי להגיע בכלל להחלטה?
"תשמע, יש פה שתי אופציות. או שלא נדבר יותר, או שננסה להתעלם
מזה. מה דעתך?"
"ששתי האופציות הן לא משהו, אפילו גרועות. האופציה הטובה
מבחינתי היא לא מציאותית. אני חושב שננסה את השניה, ואם זה לא
הולך..."
"טוב... ביי?"
"ביי"

טוב, ניסינו את השנייה, וזה בנתיים מצליח. הוא גם הבטיח לי
שהוא התגבר עליי. אבל אי אפשר לדעת.
הרי הוא בן.