השנים חלפו. מאיה סיימה את בית הספר היסודי ועמדה להתחיל ללמוד
בחטיבת הביניים. היא הייתה צריכה להחליט אם להמשיך ללמוד
בחטיבה הקרובה לביתה, יחד עם כל ילדי כיתתה או בחטיבה הרחוקה
יותר, יחד עם שתי חברותיה הטובות מיום ההעשרה השבועי למחוננים,
והתלבטה מאוד. הוריה, שכאמור היו עדים למצוקתה החברתית בשנות
בית הספר היסודי, ייעצו לה להיפרד מילדי כיתתה הלא מפרגנים
ולהמשיך ללמוד בחטיבה הרחוקה יותר עם שתי חברותיה הטובות.
לבסוף אחרי התלבטויות מרובות קיבלה את עצתם ופתחה בדף חדש.
התרגשותה של מאיה לקראת יום הלימודים הראשון בחטיבת הביניים
היתה רבה. היא לא יכלה להמתין כבר עד שתפגוש את חבריה החדשים
לכיתה ואת המחנכת החדשה. לבסוף הגיע היום הגורלי ומאיה נסעה על
אופניה לבית הספר המרוחק. כשחזרה בסוף היום הראשון הסתבר שאכן
יש לה כיתה נהדרת יחסית לכיתה שהייתה לה ביסודי. אמנם יש בכיתה
גם ילדים שאוהבים ללמוד וגם ילדים שבאים, כדי להעביר את הזמן
ולהשתעשע, אבל שתי הקבוצות אינן מפריעות האחת לשניה ואין רואים
במי שבא לבית ספר, כדי ללמוד מישהו שמשהו אצלו לא בסדר.
תוך זמן קצר רכשה לה מאיה חברה טובה מאד בשם שחר, שלמרות שלא
הייתה מחוננת, העריכה מאוד את תכונותיה הטובות. מאיה ושחר הפכו
לבלתי נפרדות כמעט, הכינו ביחד שיעורים, בילו במסיבות פיג'מות
זו אצל זו ובעיקר צפו ביחד בהמון פרקים של "חברים", הסידרה
האהובה עליהן בטלויזיה. וכך חלף לו הזמן בנעימים עד שבסוף כיתה
ז' הודיעו לשחר הוריה שהם נוסעים לצרפת לשנתיים ולוקחים אותה
איתם. מאיה היתה מוכת יגון. מה תעשה בבית הספר ללא שחר חברתה
הטובה? עם מי תתרועע ולמי תספר איזה בן מוצא חן בעיניה? אבל
בתחילת כיתה ח' שחר נסעה ולא היתה למאיה ברירה אלא להסתגל למצב
החדש.
(המשך יבוא)