אוקטובר 1997
אתה יודע, אין שמיים שהם מלאי כל טוב. תמיד יש ענן שמעיב על
אורה החמים של השמש או מטר סוחף שמקשה על קליטת הירח.
ורק לפעמים, לפעמים אתה ממש רואה את אלוהים.
איך כשהשמיים נקיים ואדום וכתום פסטורליים לאט זורם אל גידיך,
אל תוך העצמות או בלילה שקט, כשלא הכל עוד חשוך
אתה רואה את הירח.
רגעים קטנים של אושר, שנחטפים במזיד אל תמי הלב שצועדים לבד
אתה אף פעם לא תנחש את עומק הבור, שהשלכת אותי אליו.
ויום יבוא, עננים יכסו את העיר שלך ותכמה לירח ולעדת כוכבים
שיצופו מול עינייך ותראה פניי בענן חולף שלא חוזר אף פעם.
אז תדע, שאיבדת רגעים יקרים מפז.
ובאותו הרגע ממש, אני אביט מעיר אחרת על שמיים שקטים, יפים
ורוגעים וכשצינה תצמרר בי זכרונות נשכחים
יעטוף את גופי גבר אחר וינשק את פניי המחייכים.
ולא בזכותך.