אני שולה מוקשים לפרנסתי. זה הרבה יותר טוב מאשר להיות נהג
משאית או אוטובוס, או עובד רס"ר או נגיד בנק ישראל שכל היום
חייב להיות סגור בחדר עם מזגן ולפתור בעיות במתמטיקה. גם אם
היו משלמים לי, לא הייתי מוכן לעשות בגרות מתמטיקה יום אחרי
יום, כשתוך כדי מגיעים אליי כל מיני אנשים ומבקשים 5 שקל פה,
20 אגורות שם, כדי שהם יוכלו להשלים לפחית. אחר כך מתפלאים
שהמשק במיתון - איך אפשר להתרכז ככה במבחן.
המשכורת של שולה מוקשים אומנם לא משהו, אבל התפקיד הרבה יותר
מאתגר. תחושת השליחות הגדולה שאני חש כל יום כשאני פותח את
המשרד, היא כמובן חזקה בהתאם לתפקיד האחראי. אני מודע לכך שיש
כאלה שחושבים שמדובר באיזה משחק מחשב מפגר שאין לו ולו קשר
מקרי, חד פעמי, למציאות. לא מעניין אותי מה הם חושבים. כל
בוקר, אני מגיע למשרד, מתיישב מול המחשב ומתחיל במלאכת הקודש
של הצלת חיים - בכל משחק שלי יש כמה אלפי נשמות שחייהן תלויים
בשליית המוקשים שלי. אם אני עולה על מוקש, רחמנא לצלן, כל אותם
אלפי אנשים שהנשמות שלהן צופות בחרדה במשחק המוות הזה, ימותו.
לא בבת אחת, יש כאלה שיחיו עוד שנים רבות אחרי הפיצוץ, אך
מאותו הרגע גורלם נגזר. חלקם ימותו בתאונות דרכים, חלקם
במלחמות, אחרים פשוט יילכו לישון ולא יקומו מבלי לדעת למה.
אני לא היחיד. יש עוד שולי מוקשים ברחבי העולם. חלקם חובבנים,
אני לא משוכנע שהם אפילו מבינים את כל הגורלות שהם קובעים.
סתם, פשוט מתוך שיעמום הם נכנסים למשחק ומתחילים לפתוח ריבועים
כמו כלום, בניחוש. גם אחרי שכבר נפתחו להם מספיק ריבועים כדי
להתחיל בעבודה המורכבת של שליית מוקשים, הם ממשיכים להמר, מתוך
עצלות חשיבה. שמעתי שגם נגיד בנק ישראל עושה זאת כשמשעמם לו
במשרד ולא מתחשק לו להוריד את הריבית.
"טוב תראה, בהתחלה כתבת עליי שיש לי עבודה מגעילה ואני כל היום
פותר בגרות במתמטיקה, ולא אמרתי כלום, כי אני מאמין גדול בשני
דברים: ריבית גבוהה וחופש ביטוי. אבל עכשיו זה כבר מוגזם ולא
קשור לכלום. תן לי לעבוד בשקט."
אז אתה טוען שזה לא נכון שיש לך עבודה מגעילה עם מספרים כל
היום, ושכל הזמן מגיעים אליך אנשים ומבקשים כסף?
"את זה לא אמרתי. אני לא מכחיש שלאמא שלי היו תקוות גדולות
שיום אחד אני אהיה מעבד תמלילים או צ'יפ, אבל זה התפקיד שלי,
התרגלתי, ובוא נדבר בכנות - כולם יודעים שזה תפקיד מגעיל להיות
זה שאחראי על כל הכסף במדינה, אבל מישהו צריך לעשות את זה,
ובשביל זה צריך לשלם מספיק כדי שאותו מישהו יהיה מוכן להמשיך
בתפקיד הרבה זמן. היו נגידים שרצו להיות משהו אחר ונכנסו רק
בגלל הכסף ואחר כך פרשו ויצאו לטיול במזרח, וחוסר יציבות כזה
מחליש את המשק ומבריח משקיעים זרים, משקיעי ספינות, משקי
גינות, ואפילו שולי מוקשים".
אז מה שאתה אומר בעצם זה שכל התפקידים "הבכירים" שמקבלים הרבה
כסף ויוקרה הם תפקידים שאף אחד באמת לא אוהב והם משתכרים כמו
מדינה קטנה רק כדי שלא יעזבו את התפקיד. לא חשבתי על זה ככה.
"חבל מאוד. הרבה אנשים מסתכלים על הוילות שלנו בסביון וכפר
שמריהו והרצליה פיתוח, רואים את הבריכה ומקנאים וחושבים כמה
טוב להיות נגיד נגיד או למשל בממשל אבל הם עוצרים לחשוב לרגע
מה העבודה שנדרשת מאותו בן אדם. הם לא חושבים על זה שבעוד הם
עושים כיף חיים ורוכבים על האחורה של משאית זבל כל בוקר, ועוד
משלמים להם על זה, או שולים מוקשים כל היום או סתם מתמסטלים
ברמזורים כשיש ירוק וכשיש אדום מבקשים כסף מאנשים, כל אנשי
הבריכות תקועים בפקקים, לא יוצאים מהמשרד עד הלילה, ורק ממלאים
טפסים, מגישים דו"חות, שותים קפה, פותרים בחינות בגרות
במתמטיקה, ורק כשאף אחד לא רואה, ובמקרה יש שניה זמן פנוי, הם
מפעילים את שולה המוקשים או סוליטייר ומדמיינים לעצמם חיים
יותר טובים ומ... היי לאן אתה הולך?"
אני לא מדבר עם אנשים שמשחקים סוליטייר. רק שולה המוקשים מצמצם
את הפער החברתי. |
