עיניים רצות לי בראש
מחשבות מביטות בי מבפנים בתחינה
כמו מאסו בי
רוצות לפרוש חיוכים ולצאת מהקליפה המרה

עוד ברק מפלח אותי לשלושים רסיסים
והמחשבות שנוטות לשבור אותי בדרך כלל
אוספות אותי מכל רחבי התבל
ומדביקות בדבק מטוסים

אני חושבת על לפרוש אצבעות לימין ולשמאל
ליישר צוואר ועמוד שדרה
ולקפוץ מהר מחשבותיי לתהום אחרת
עמוקה מתהום השיגרה

אך רגליי דבקות בהן, במחשבות
ניסיון למנוע אבדן עצמי
ואני נשארת מוטלת, כערימת כלי דם ריקים
על תל המחשבות היציב שלי.