באמצע שיעור התעמלות,
יוצאת לגשם.
חושבת רק על נאמנות,
ולא על רגשי אשם.
מתיישבת על חומת האבן,
חושבת על העיניים החומות.
העיניים שראיתי - הלא דומות לאבן,
העיניים החומות, העיניים הקסומות.
יושבת על חומת האבן,
מביטה אל השמיים -
והגשם נכנס לי לעיניים.
וחושבת עליהן - העיניים שלא דומות לאבן.
מוזרות העיניים,
אך יפות כמו פרחים.
והגשם שבשמיים,
נכנס לעיניי בכל הדרכים.
הגשם כל כך קר,
והעיניים לא דומות לאבן.
אין שום בכי מר,
בעיניים הלא דומות לאבן.
יוצאים מהאולם,
וקוראים לי לחזור.
ושוב אני עומדת מולן -
העיניים שבגללן לא אחזור.
דקות אחדות לא נעלמות העיניים.
דקות אחדות מביטות בי.
הן יפות - העיניים.
העיניים שלך - של אהבת ליבי! |