הוא דהר אל תוך הלילה האפל, רומס תחתיו חומת לבנים מתפוררת,
מדלג על סלעים עצומים, חוצה נהרות של רפש מצחין. היא עמדה
מאחורי סוללה קטנה נשכחת, רגבי עפר, בוץ וקרח כיסו אותה כשמלת
קיץ דקה. הוא הריח את הבושם שלה, ניחוחו התערבב בריח אוויר
הבוקר הקפוא, בריחה של האדמה הקשה אחרי הגשם. הוא קלט את ריחה
וזה שיכר את מוחו וערפל את חושיו. מן שילוב של עשן, גריז ישן,
גופרית, ומעל הכל ריח חמוץ של חלודה ומתכת קרה.
מתנשם ומתנשף הגיע אליה גופו לוהט מהנסיעה המייגעת, זחליו
רוטטים, עשן לבן עולה מדלת ממסרתו. והיא כמו חייכה אליו קלות
מבעד לצריח, צודדה לעברו באיטיות חושנית. הוא התקרב אליה -
מגושם, איטי ומלא תשוקה. התובות נפגשו ואט אט הם צודדו זה אל
זו, תותחיהם מתחככים זה בזה בלהט בנשיקה לוהטת מרטיטה שהרעידה
מפנ"ג והקפיצה מדוכות עשן בקרקוש עז.
ואז הסתובב אליה והיא הכינה עצמה אליו, שערות השולמית שלה
מלטפות את התותח שלו. לאחר שצודד לשעה 6 התייצב בדיוק בזוית
הנכונה על הסוללה, הנמיך בזהירות וחדר אליה דרך המסדרון
האחורי. היא נהמה בהנאה כשדפק אותה, נוסע קדימה ואחורה במהירות
מטורפת, מריץ 1600 ומעלה עשן לבן שהקיף אותם וערפל את חושיה.
כמו תמיד אל בקרי התותחן לא הגיע ורק ניצוצות מחיכוך המתכות
עפו אל מתגי הירי, מרטיטים את גופה ואת התותח שלה עד כי כמעט
ביצעה בו פריקת אפס.

הוא שאג והיא צרחה במערבולת של עשן וגצים מתעופפים. הם חשו את
הפריקה מתקרבת.
היא נטפה שמן רותח וכדורי המאג וה- 0.5 התפזרו עליה, מכסים את
הצריח הרועד, נופלים אל התובה ולבסוף נבלעים בבוץ הקר שבקרקע.

הוא הרגיש את הפריקה נבנית בתוכו. כמו אש פעפעה בו התחושה
העילאית שלפניה. התותח שלו בער מחום והוא התנשף ממאמץ.

לבסוף זה הגיע.

הוא שחרר את זרעו בקול נפץ אדיר שהדהד בשמי הלילה השחורים ואז
הפיח בשניהם להבה אדירה ששרפה את הכל במפגן זיקוקים מרהיב.
אחרי כן כששכבו זה לצד זה מפוחמים, היא צודדה אליו באיטיות,
כמו שואלת "היה לך טוב?" אך כל שעלה בידו היה להרים מעט את
התותח וזה נשבר ונפל, שחור כולו.