זה התחיל בסוף הקיץ, הוא היה בחור רגיל והיא הייתה בחורה
רגילה, שנייהם אנשים פשוטים, כאלו שלא הייתם רואים כלל אם
הייתם עוברים מולם ברחוב, כאילו שאם כן הייתם רואים בקצה העין
אז אחרי כמה שניות הם היו נעלמים מהמחשבה והייתם ממשיכים
בעיסוקיכם.
אולם אם הייתם מביטים קצת יותר פנימה , אם הייתם עוקבים מעט
אחרי הזוג הכמעט רגיל הזה בשעה שהלך ברחוב, אם הייתם מביטים
בהם לרגע אחד בריכוז, רגע אחד במבט שבוחן כל תו כל תנועה,
הייתם מבינים כי מולכם הולך זוג שונה, מולכם הולך זוג מאוהב,
אם הייתם מביטים רק רגע אחד נוסף הייתם מתחילים לראות את
החשמל. שעובר בעינייהם בכל פעם שהם מביטים אחד בשני, הוא בה
והיא בו. הייתם רואים את המבט שלהם מתעכב על האדם שבו הוא מביט
ורואה יותר מפנים של איש רגיל, הייתם רואים שם אור בוהק, הייתם
רואים אושר. הייתם מסוגלים לחוש את העוצמה, שעוברת שם, ואז
לרגע אחד בחיים הייתם מעלים חיוך נוסף וניזכרים, ניזכרים
ברגעים שהייתם גם אתם שם, הייתם ניזכרים באותם הרגעים הקטנים
של החיים שבהם הבטתם במרוכז ותו אחד וכל תנועה ניראו לכם היופי
בהתגלמותו, הייתם ניזכרים ומחייכים על אותם דקות קטנות של אושר
שכמוהו ועליו כתוב רק באיזה רומן סיפור ישן, הייתם ניזכרים
במבטים המבויישים הקטנים הראשונים שלכם בזמן שהייתם הרבה יותר
צעירים גם בגילכם ואולי בעיקר ברוחכם, והייתם מאושרים לרגע
נוסף אחד.

אולם הם זוג רגיל , מהזוגות שהולכים בכל רחוב , הצעדים שלהם
נוקשים קלות בקצב אחיד על האספלט החם, הידיים שלהם מחזיקות
אחת את השניה והם מתקדמים ספק הולכים ספק הוזים. אתם יודעים כי
אם שוטר היה רואה אותם היה אומר מסוממים, יתכן ואפילו אתם
הייתם אומרים כך, אולם הצעדים שלהם שמתקדמים באטיות, הצעדים
שיש להם את כל הזמן שהם רק צריכים ואשר משתלבים כל כך טוב ברקע
מסביב, הצעדים שזזים לפי שריקת הציפורים כמעט בריקוד, בשלמות
נעים ברחוב כמעט נאים מידי לעין בוחנת, זוג כל כך פשוט המחזיק
יד ביד, זוג המביט קדימה ועיניו מלטפות את הרחוב, זוג שאם
הייתם מעיפים בו מבט נוסף הייתם רואים כי הוא כלל לא רואה
אתכם, הוא מבחין בדמותכם המביטה בו אולם אינם נימצאים היום
בעולמו, כי הוא בעולמה והיא בעולמו, וכל שהם רואים וכל מה שהם
שומעים הוא את הד נשימתם ואת לבבותיהם הפועמים כמעט גם כן בקצב
אחיד.

אם הייתם נעצרים לרגע אחד קטןף, עוצרים ממהלך החיים הרגיל
שלכם, ומבחינים בהם, אם הייתם לרגע אחד קטן עוצרים את נשימתכם
ומביטים בהם...

אולם אתם ממשיכים, המהירות מהשטן אמרו ואתם אינכם יודעים, אתם
ממשיכים ולא רואים אותם, אתם עוברים על פנייהם ולא מבחינים
בדמותם, ולא רואים את אהבתם, אתם פוסעים בחופזה מבריחים
ציפורים מצייצות, דוחפים מתקדמים רצים, אין לכם את הרגע את
הדקה להשקיע מעצמכם להביט בהם, אין לכם את הזמן לכך חייכם
מתקדמים והזמן דופק ורץ במהירות, רגליכם סוחבות אתכם ואתם
נעלמים חולפים על פני הזוג ומפסידים את שלא ניתן לראות כמעט,
אתם מפסידים רגע אחד קטן נוסף של אושר.

ואני אני עומד , וכי מה אוכל לעשות ציפורים על גבי ואיש אינו
מביט גם בי, אני פה שנים רבות עומד ומביט, מביט ורוצה גם כן
לחוש רוצה גם כן לדעת את התחושה שאותה הם מפיצים לכל כיוון,
אולם אתם הרי גם אותי לא רואים, אני הוא איש הזמן, ואני הוא
הדוחף אני המזיז , אני הוא שנותן ולוקח, אני הזמן ואני ההתחלה
והסוף ואתם אתם חולפים על פני לא רואים אותי ואם לרגע קל
מבחינות בי עינייכם העצובות, בכל פעם הן עצובות יותר ויותר,
ואני לא מביט בכם, אני מביט בהם, כי הם זוג רגיל, זוג של רגע
בסוף של קיץ נוסף, זוג המבשר יותר מכל על מהותי, ואם הייתם רק
מביטים...