סיפור זה מוקדש בהוקרה ובהערכה לצ'ירה בירה.

לפני שנים רבות בארץ רחוקה, חי לו ילד קטן עם הוריו שלא הסתדרו
טוב יחדיו בדירה ישנה, מאובקת וצרה, שם הם גרו כל המשפחה.
חייהם אינם היו טובים אם כי מצבם הכספי לא היה רע, אך גם לא
מעל הממוצע, אחד הדברים שהפריע לילד יותר מכל היה שהוריו אינם
התסדרו ולכן כל היום על אחד השני צעקו, ולא יכלו הם להרשות
לעצמם להיפרד ולהקים כל אחד בנפרד משפחה חדשה, כי מצבם הכספי
לא איפשר להם כזאת אפשרות נפלאה.
ולעיתים היה הילד תוהה היכן הוא אותו עולם נסתר שבו חלומות
אינם אלא חלומות רחוקים שעולם לא מתגשמים, איפה הוא העולם שבו
עושר והצלחה אינם הדבר היחידי שמעניין אנשים, היכן הוא העולם
המסתתר מבעד לחלומות.
פעמים רבות ניסה הילד למצוא את אותו עולם, הוא חיפש מתחת
למיטה, בארון, הוא גם חיפש בחלומות, אך החלומות לא הראו לו
היכן העולם נמצא, הם רק הגבירו את רגשות הדיכאון והאכזבה.
יום אחד ברח הילד מהבית בתקווה שימצא את העולם מבעד לחלומות,
הילד בחר ללכת בכיוון הכפר למרות שלא ידע בודאות מה הייתה דרכו
אליו, וכך הוא צעד וצעד עד שהגיע לאבן גדולה שעליה ישבה אישה
זקנה שגבה היה מעט עקום, פניה מקומטות ורגליה דקות כמו שני
מקלות.
הילד ניגש אל האישה וסיפר לה מדוע הוא בא, והאישה כך לו אמרה:
"יודעת אני איפה אותו עולם, אך האם אתה בטוח שהינך רוצה
לראותו?", והילד אמר: "וודאי שארצה, ארצה זאת יותר מכל, ספרי
נא לי איפה הוא בבקשה", והזקנה לילד אמרה: "עצום את עינייך,
נסה לדמיין את אותו עולם ועכשיו ספר לי מה רואה אתה", והילד
עשה כדבריה ואמר: "אני רואה צבעים נפלאים, אנשים מאושרים
ושווים שיחד מסתדרים, אני רואה דברים שלא אוכל לתאר במילים
"ואז הזקנה לילד אמרה: "ועכשיו פקח את עינייך!", הילד עשה
כדבריה ולפתע זעק וצעק: "מדוע הכל שחור פתאום?! מה קרה לכל
הדברים הנפלאים, מה קרה לאושר, לשמחה ולצבעים ולשלל הדברים
הנהדרים והמחשבות הנהדרות?" והזקנה לילד השיבה: "זאת המציאות
ילדי, לעיתים הרוע והאפלות שבה מעוורים אנשים, זה מה שקורה
לאנשים שמגלים אותה, הם אינם מצליחים לראות עוד צבעים, הם
רואים רק שחור, הם רואים רק את המציאות".