את שימרית פגשתי בכיתה ז'.
בהתחלה לא שמתי לב אליה, סתם עוד ילדה. רק אח"כ ראיתי מה אני
מפסיד.
לצערי כמעט כל החטיבה היה לה חבר. איתי...או איתן...משהו עם א'
בטוח.
היא היתה ילדה מדהימה.
לא רק מהממת,  אלא גם חכמה, היו לה את הציונים הכי טובים
בבי"ס.
היא אפילו קיבלה בסוף י' תעודת הוכרה על זה שהיא עזרה לכמה
ילדים בציונים.
אבל איזה גוף היה לה...אם רק הייתי רואים...
היא הרבתה לבוא לבי"ס בחצאיות קצרצרות שהיתה מושכת את כל מבטי
הבנים.
היא היתה נורא גבוהה בשביל נערה מתבגרת בחטיבה, מטר 70 בערך.
אז כאמור התחלתי התעניין בה וזה היה באמצע כיתה ט'.
התנשקתי כבר עם הרבה בנות אבל תמיד רציתי להתנשק איתה, שימי
היתה הבונוס.
אתם לא יודעים כמה רציתי להחזיק אותה בידיים שלי ולנשק
אותה...אתם לא יודעים...

נקודת המפנה היתה בטיול השנתי.
נסענו לנגב ליומיים והיו לנו כמה מסלולים נורא קשים.
משום מה, ביום השני היא יצאה למסלול עם סנדלים שנקרעו לה לאחר
10 דקות...
ומי עזר לה? לא אחר מאשר...אני!
נשאתי אותה על גבי כל המסלול...מזל שהיא לא שוקלת הרבה...
לבסוף, כשהגענו לאוטובוס, היא הודתה לי...יותר מדי...נתנה לי
נשיקה בלחי, ואני החזרתי בנשיקה צרפתית ארוכה...
ומאז אנחנו חברים.
היא זרקה את אילן או אלון או איך שלא קראו לו...
לא אהבתי אותה, יותר אהבתי את הגוף שלה, את היופי שלו...
ותמיד חשבתי על הרגע שבו זה יקרה...
הדבר הגדול.
וזה אכן הגיע.

אתמול זיינתי את שימי.
אמרתי לה שאני אוהב אותה בערך 10 פעם והיא הסכימה.
טיפשה.
ודווקא היה מצוין.
זה היה ברור...איתה הכל מצוין.
ולמחרת אמרתי לה שאנחנו לא מתאימים. שזו לא היא אלא אני ושאני
לא מוכן כרגע לחברה.
היא בכתה טיפה.
וביקשה ממני לא להתקשר אליה יותר. אין בעיה, חשבתי...

מאותו יום חברה שלה התחילה לזיין לי את השכל על איזה רע אני
ואיזה בן טיפוסי אני ואיך שניצלתי אותה ובלה בלה בלה.
אחרי כמה ימים היא סתמה את הפה.
אולי בגלל שהייתי טוב במיטה...