לא אטעה בציפורים, מערסלות אותי בדרכן הקטנה,
המחוייכת, משלהי השבוע אל סליחותיי:
הנה גם אני, דמעות סימטריות של תחינה, צוהב
הימים, טוהר נבואה.
שלווה בגובה אררט, ציפה על מים מתוקים, זכים,
משק כנפיים מרוחק.
מבעד לקפלים ישנה ניקבה, לא מבקשת, עוצמת את
עיניי, דממה.
אוויר שקוף של הבטחות, דינדונו של העתיד, שניה שנטוותה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.