טווווווווווב... אז יצאה לי הנשמה עד שסיימתי. לפעמים ציור הוא כמו ספורט
אתגרי. אתה יוצא מזיע, הגוף כואב והראש מרגיש כאילו שדפקו אותו פעמים רבות
בסלע קשה במיוחד. לא שיש לי מושג בכלל מה זה ספורט אתגרי, אבל אני מדמיינת
לעצמי. אוף.
אבל הקטע היה להראות לעצמי שיש לי המון סבלנות. המון הה-מון סבלנות לעבוד על
פרטים קטנים. אז סבלנות אכן יש לי. הידד. אני לא יכולה לתאר לכם כמה שמחה אני
לגלות את זה.
ברור שיכולתי לעשות את זה יותר טוב, אבל לא הייתה לי סבלנות. אה, וגם היה אמור
להיות שם פעמון מאחורה, אבל לא הייתה לי סבלנות. תדמיינו!!!
נ.ב. - השיר הוא של טורי איימוס.
נ.ב.ב. - הנאומים שלי לציורים מתחילים להיות יותר ויותר ארוכים, זה בניגוד
לחיים שלי אשר מתקצרים.
