[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היום במסדרון, עוברת לידו בדרך לכיתה. כרגיל, מצמצמת עצמי
לאין. מנסה להפוך למספר יודע כל, הבלתי נראה, שתמיד שאפתי
להיות לידו. זאת שיודעת את כל סודותיו, שעוזרת לו עם החיים.
יכולה להסתכל עליו כרצונה. לדעת את מחשבותיו- כמעט להיות
אותו.
ובצד השני, ישנה השאיפה להיות אותו בדרך אחרת: לגעת בו, להיות
אני בלי חשש-המוחצנת, המוזרה, האדומה. והוא יהיה אותי-
המופנמת, חסרת הביטחון. האילמת לידו.
כל כך קרובה אליו, גופינו כמעט נוגעים. וכמו בפעם הקודמת,
הקירבה רק מדגישה את המרחק-מאז הפעם ההיא, זאת שבה שברנו את כל
מה שהיה ביננו-כאילו התרחקנו. מידידים קרובים, שני גלים שתמיד
שואפים להגיע לחוף ואף פעם לא מגיעים-הפכנו למנוכרים. בקושי
מסוגלים להסתכל בעיניים. על אף ואולי בגל העובדה שלא חשנו
חרטה, או אשמה. או כל רגש אחר.
לפחות הוא לא מרגיש.
פוסעת לצידו, מוקפת בהילת הריח שלו. זה שתמיד דואג להחזיר
אותי, שכמו ברומנים הכי זולים גורם לי לרצות להרביץ לו, לצעוק
עליו את הכל, ואז לברוח-אין לי מושג לאן. בורחת מהמבט הזה שלו
לברזיה.-אינפנטילית שכמוני, כבר כולם שמו לב לביקורים התכופים
מידי. אז חוזרת. נכנסת לכיתה אדישה, מתעלמת. ניגשת לדבר עם
האנשים הרגילים, אלו שבשיא האגוצנטריות האובססיבית לא מעניינים
אותי בכלל כרגע.
והוא בצד השני של בכיתה. וכמו בפעם המיליון, מתזמנת את הרמת
המבט ברגע הכי לא איכפתי שיכולתי לחשב. כמובן, מדבר איתה. היא
שתמיד תיפקדה כקובית הקרח האולטימטיבית-המושלמת, חביבה וחסרת
הרגש. זו שכולם תמיד מחפשים בה את השונה, המיוחד
ותמיד שוכחים בצורה כואבת כל כך לחפש אותו באלה שמפגינים אותו
באופן כמעט נואש.

בקריאה שניה, הקטע הזה נראה פתטי-מרוכז בעצמו, בכייני וכמעט
אובססיבי. אבל בסה"כ-כולנו כאלה. גלים שמנסים להגיע בחוף,
במטאפורה הכי שחוקה ונכונה בעולם. אנחנו, שתמיד בורחים חזרה
מהחיים ברגע שמצאנו אותם. חיים במציאות המתעלמת שלנו, מפנימים
את הרגשות שלנו, ומנסים להכניס אותם לקופסאות פסיכולוגיות
קטנות. זה טוב להבין את עצמך, אבל בסופו של דבר זה גורם לך
לתרץ את עצמך- לנסות להסביר את עצמך לעצמך בדרך שנראית בעיניך
טובה יותר. אבל לשחק מחבואים עם עצמך אף פעם לא היה רעיון טוב
במיוחד, לא?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ידעתי שהיה עדיף
לקנות
אנרג'ייזר!

פה גדול, מילים
אחרונות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/4/00 19:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיגל רקסף

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה