את אמרת שחלומות זה דבר יפה, ואת מאמינה
אז חלמתי
חלמתי על פרח יפה, עם עלים לבנים
שהריח כמו בגן-עדן, (אמרת שאת מאמינה)
ותות אדמדם ומתוק, ממש במרכזו
וסביבו ערוגת שושנים אדומים, בריח משכר
ובקצה היה פרפר קטן בשלל צבעים
שהיטה את כנפו האחת, כדי להתאזן
והמשיך לינוק את הצוף בתאווה, וקצת מהתות
והשמש האירה את הערוגה , ושלחה
קרן שמש מיוחדת אל הפרח שבמרכזה
ואפילו הנחל שליד, שכשכך במימיו והתרגש מאוד
כמה לפרח, תאב להשקותו
והתקרבתי כל כך, והפרח גם
וקצת נגעתי בו, וקצת השתכרתי מריח הערוגה



ולפתע העולם שתק. הפרפר פרש כנף, והנחל דמם
ואת עמדת במרכז הערוגה
יפה יותר מהפרח הלבן, עם שפתיים אדומות
חיוך של מלאך, ואור בעיניים
שיער גולש ברכות על יצור אלוהי.
וברגלך היפה, רמסת את הפרח הלבן
וראיתי שחייכת, והיית קצת עצובה
והשושנים ראו והביטו בתדהמה
על הפרח היפה שנרמס, ועל האישה היפה

ואמרת שחלומות זה דבר יפה, ואת מאמינה
ואז התעוררתי

ומאז הפסקתי לחלום.